אחי שוקה נולד סמוך לעליית הורינו למושב. הוא היה הבן הראשון למתישבי גוש חרוד ולתקופה - לעשות את הבלתי מתקבל על הדעת בזמנים רגילים, שהוא צורך כל העזה וראשוניות וצורך כל מפעל ההתישבות והקמת המדינה, בתנאים לא תנאים של הימים ההם ובחוסר כל סדורים מקובלים להוליד ולגדל ילדים נולד שוקה. וכבר מילדותו נחן בנפש מלאת רגש לצמח ולחי. זכורני את השמחה עם כל עגל ברפת ואת הצער על קברה של צפור שטפח ונפחה נשמתה. מאמנו הרבנו לשמוע על עברו המפואר של עמנו וכשירי ערש שמשו הסיפורים המופלאים מהתנ"ך. יותר מכולנו התרשם שוקה וזה שימש גורם לקשר נפשי עמוק לארץ ולכפר.
שוקה חונן בקול ערב ובאהבה רבה לזמר העממי והרבה לתת ביטוי לרגשותיו בזמר ובעיקר דיברה אל לבו השירה הרוסית העממית שהיתה מאוד נפוצה בין הנוער באותה תקופה. היה לו חוש נפלא לקרב אליו אנשים בודדים ובני בלי בית, לפניהם פתח את ביתו וחלק מלחמו.
בגלל תנאים אוביקטיביים נבצר ממנו להצטרף לאחד מהגיוסים לצרכי בטחון שהיו בשנות המלחמה העולמית, דבר זה העיק עליו ובהזדמנות שניתן לו יצא מיד לתפקיד בטחון.
מאחר שהתעניין מתמיד בארחם של הערבים תושבי הסביבה פנה לשמירת השדות ומשם בבוא הקריאה התגייס לפלמ"ח. עם פרוץ הקרבות נמצא תמיד בדרכים מסוכנות ככל שהוטל עליו. בביקוריו הקטועים היה משיב בחיוך על קריאות חרדה וזהירות.
הוא מת בודד ורחוק מביתו וכפרו.
רות
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח