טוראי אליעזר ליזו הרשקוביץ ז"ל

קורות חיים

בן חנה וחיים. נולד ביום כ"ה בשבט תרפ"ח (16.2.1928) בהונגריה, בעיירה פושפוקלאדן. בן למשפחה גדולה.

אליעזר, שכינויו – ליזו, למד בעיר הולדתו בבית ספר עממי.

פושפוקלאדן שכנה במחוז האידן בהונגריה, בקרבת העיר דברצן. עד ראשית המאה התשע-עשרה היה האזור סגור בפני יהודים. בסוף המאה התשע-עשרה הייתה במקום קהילה יהודית שהגדירה עצמה כאורתודוכסית, ומקצתה נטתה לחסידות. ערב מלחמת העולם השנייה נמנו בפושפוקלאדן כ-600 יהודים, מתוך כ-800,000 שחיו בהונגריה כולה.

הונגריה הייתה אחת הארצות הראשונות שבהן הופיעה האנטישמיות הפוליטית המודרנית, ומשהפכה למדינת חסות של גרמניה אומצו בה חוקי הגזע. בין השנים 1938 ל-1941 נחקקו במדינה חוקים אנטי-יהודיים שדמו ל"חוקי נירנברג".

ב-1 בספטמבר 1939 פרצה מלחמת העולם השנייה עם פלישתה של גרמניה לפולין וכיבושה במלחמת בזק ("בליצקריג"), ומצבם של יהודי הונגריה הלך והחמיר. הגברים היהודים נלקחו לפלוגות "שירות העבודה" של הצבא ההונגרי, ורבים מהם נספו. בשנת 1940 גויסו גם צעירי יהודי פושפוקלאדן לעבודות כפייה. הם סבלו מיחס אכזרי ביותר וחלקם נרצחו.

הגרמנים נכנסו לפושפוקלאדן במרס 1944. במחצית השנייה של מאי 1944 רוכזו כל היהודים בגטו, ואליהם צורפו יהודים שהובאו מפולדאש וטאטאלאן. מחמת הצפיפות הקשה שימש גם בית הכנסת למגורים. באמצע יוני 1944 הועברו יהודי פושפוקלאדן לגטו דברצן, וכעבור מספר ימים הוסעו למחנות, חלקם לאוסטריה וחלקם לאושוויץ שבפולין.

משפחתו של אליעזר סבלה גם היא מהרדיפות, ונשלחה למחנה המוות. כל המשפחה הושמדה בשואה, רק הוא ניצל.

בהגיע השחרור הצטרף אליעזר לקבוצת הכשרה חלוצית מטעם תנועת הנוער הדתי "בני עקיבא" בצפון הונגריה, וביום 15 במרס 1948 יצא בדרכו הארוכה לארץ ישראל, כמלווה של בנות ההכשרה וכחבר גרעין "צרד". בהיותם בדרך הוקמה מדינת ישראל, וב-1.7.1948, אחרי שלושה חודשים וחצי, הוא הגיע ארצה.

גרעין "צרד" וההכשרה היוו עבורו בית ומשפחה שלא היו לו עוד. התחושה בהכשרה היתה "הלבבות פתוחים לאהבה". החברה המשותפת נתנה להם חיים ואפשרות להקים בית חדש.

מיד עם בואו הצטרף לצבא ההגנה לישראל שזה עתה הוקם, והוצב בחטיבת "גבעתי" – חטיבה מספר 5 ב"הגנה", שלחמה אותה עת במלחמת העצמאות בדרום הארץ. הוא צורף לגדוד 51, שמאז הפלישה המצרית לארץ ב-15.5.1948 חסם את כביש החוף בין איסדוד (אשדוד) ליבנה. לאחר נפילת קיבוץ ניצנים לידי המצרים החזיקה פלוגה מהגדוד בעמדה חיונית באגפו של מערך האויב – גבעה 69.

ב- 15 באוקטובר 1948 נעשה ניסיון להעביר שיירה לנגב, אך המצרים פתחו עליה באש. זה היה האות לפתיחת מבצע "יואב". במסגרת המבצע נדרש הגדוד בו שירת אליעזר לכבוש את גבעה 113. משלט זה, מצפון לצומת גבעתי, היה אחד המתחמים המבוצרים ביותר במערך המצרי, שניתק את הנגב משאר מדינת ישראל.

בליל 17 באוקטובר 1948 הסתערו לוחמי גדוד 51 על המוצב המצרי, ובסיוע ארטילריה כבשו אותו לאחר קרב פנים אל פנים קשה וארוך. בעקבות כיבוש זה נפתחה הדרך לנגב הנצור. הגדוד זכה בתואר "גדוד הבוקעים הראשון", וגבעה 113 נקראה "גבעת ארנון" על שמו של יעקב ארנון, ממפקדי החטיבה, שנפל בקרב.

טוראי אליעזר (ליזו) הרשקוביץ נפל בקרב זה, הקרב על גבעה 113, ביום ט"ו בתשרי תש"ט (18.10.1948). בן עשרים ואחת בנפלו. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בכפר ורבורג.

חברי גרעין 'צרד' קיבלו את ההודעה כמשפחתו על נפילתו בקרב, בהיעדר קרובי משפחה.

אליעזר מונצח בבית חטיבת גבעתי, באתר ההנצחה לנופלים ב"גבעת ארנון" ובאנדרטת "משבר לתקווה" ביער המגינים, המנציחה את ניצולי השואה שנפלו במלחמת העצמאות. בנוסף, הונצח גם ב'בית העדות' במושב ניר גלים, שעל מקימיו נמנו חברי גרעין 'צדר', שאליעזר היה אחד מהחברים בו.

החלל הינו "נצר אחרון".

חללי "נצר אחרון" הם ניצולי שואה שנותרו שריד אחרון ממשפחתם הגרעינית (הורים, אחים, אחיות, בנים ובנות), שחוו על בשרם את אֵימַת השואה בגטאות ו/או במחנות הריכוז וההשמדה ו/או במנוסה ובמסתור בשטחים שנכבשו ע"י הנאצים ו/או בלחימה לצד אנשי המחתרות או הפרטיזנים בשטחי הכיבוש הנאצי שעלו לארץ, בשנות מלחמת העולם השנייה או אחריה, לבשו מדים ונפלו במערכות ישראל.