טוראי שאול אוורבוך ז"ל

קורות חיים

בן עמנואל ושרה. נולד ב-1908 בוישקוהוץ אשר בבסרביה, רומניה, למשפחת עובדי-אדמה. ילדותו עברה עליו בתוך כרמים, שדות ויערות, על חוף הדניסטר. אחר-כך עבר לקישינוב, שם למד מלאכת הנגרות, אך נהה תמיד אחרי חקלאות והיה בקי בכל ענפיה. "אני מרגיש את השדה", היה אומר, "המכונית אינה לפי רוחי". חבר תנועת "השומר הצעיר" בבסרביה. הכשיר את עצמו לעלות לארץ ועלה ב-8 באוגוסט 1935, נכנס לקיבוץ שמיר (ליד רמת-יוחנן) ועבד בעבודות כיבוש ובנמל חיפה.

ב-1938 עבר עם פלוגה משמיר כהשלמה לקיבוץ נגבה. עוד בהיותו בגבעת-גנים (נחלת יהודה) עבד בקיבוץ כפלח, נגר וחצרן והשתתף בפעילות בעניני בטחון. היה פעיל במאורעות תרצ"ו בשמיר, השתתף בסיורים, חבר לפלוגות-האש בפיקודו של וינגייט והיה מעמודי התווך במערכת ההגנה בנגבה.

בעל עיניים אפורות מחייכות. חסון, אמיץ וטוב-לב. שקט וצנוע כאיש-עבודה בימי שלום, אך חן-ערכו נתגלה ביחוד כחייל לוחם בגבורה עילאית, בהקרבה עצמית ומסירות-נפש ללא שיור, קר-רוח ודייקן בכל שעת סכנה. קיבל כל פקודה ברצון, אך לבו לא נתנו לפקד על אחרים, לכן יצא תמיד בראש כל פעולה. מתחלת מאי 1948 היה פעיל בסביבות נגבה בראש קבוצות פלמ"ח וחי"ש, יד ימינו של מפקד נגבה יצחק דובנו ז"ל. עם פלישת המצרים היה מקלען בקו הקדמי מול משטרת עיראק א-סוידאן. בשעת הצורך עסק גם במיקוש. ערב-ערב יצא דרך שדות-מוקשים לאסוף נשק ותחמושת משלל האויב.

בפעולתו האחרונה יצא להניח מוקשים סביב טנק מצרי, שנתקע בין נגבה ועיראק א-סודאן, ונספה כמה שעות לאחר שנכנסה ההפוגה השניה לתקפה ביום י"ב בתמוז תש"ח (19.7.1948) נקבר בנגבה.