טוראי מרדכי דניאל ז"ל

קורות חיים

בן יוסף ורבקה. נולד ב-1929 בחיפה. סיים את בית-הספר המקצועי בחיפה. עבד במסגרות. שימש כמדריך ב"המחנות העולים", את כל זמנו ומרצו הקדיש מרדכי ל"צריף" (כך נקרא סניף התנועה בקריה), בלימודים השקיע את הנדרש בלבד ואילו לתנועה ובמקביל ל"הגנה" נתן את כל כולו. מילא כל תפקיד שנדרש הן כחניך והן כמדריך. נטל על עצמו תפקידים ומשימות מיוחדות ומילאם במסירות אין קץ. רק אהבתו והערכתו לבית ולמשפחה עמדו לפני חובתו לתנועה. כל פועלו היה מלווה בשמחת חיים ובהקרבה ללא גבול.

אהב את העבודה, אהב את הארץ והרבה לטייל בה, אהב את חבריו בביה"ס ובתנועה והיום המאושר בחייו היה כאשר יצא להכשרה במעוז חיים והצטרף אל חבריו שהקדימו ויצאו לפניו.

מרדכי כנער היה משאת נפשה של כל אם בישראל. נער חסון ויפה תואר, שקט ונעים הליכות, אוהב אדם ומעריך את כל היפה שבחיים. שמח בחלקו ומסתפק במה שיש לו.

חריצותו וכושר התמדתו היו לשם דבר. נטל על עצמו תפקידים למכביר ובכל זאת מצא תמיד זמן לעזור לסבא בעבודת הגינה, להקל על אמא בעבודות הבית.

גם לאחר שעזב את הבית ויצא אל חייו שלו, במסגרת ההכשרה, לא חדל לדאוג לבית והשתדל לעזור במידת האפשר.

לאחר החלטת האו"ם על תכנית החלוקה והקמת המדינה, משפרצו קרבות מלחמת העצמאות, פעל מרדכי במסגרת הגדוד הראשון של חטיבת יפתח-פלמ"ח, פלוגה ד'. שמפקדה היה שייקה גביש, והמ"מ היה גנדי. מרדכי השתתף בכל הפעולות שבוצעו בעת ההיא בגליל העליון,בעמק יזרעאל, במשמר העמק ובעמק בית שאן. תמיד שמח על שנתנה לו האפשרות להשתתף בפעולות נועזות. חיבתו הגדולה למולדת הפיגה בו כל פחד.

נפל בפעולת העונשין נגד הכפר זרעין אשר בעמק ב-22.4.1948. נפצע קשה ביותר כאשר פגעו בו צרור כדורים, במאמץ עצום גררו אותו אל מחוץ לשדה החיטה, במהלך קרב שבו הגיעו גם למגע פנים אל פנים. בנסיגה שהתנהלה בליל ירח מלא, הי ברור ללוחמים שלא משאירים בשטח פצוע או הרוג. מוטי נפטר בבי"ח.

הובא למנוחת עולמים בבית-הקברות בקרית-מוצקין.