טוראי שמעון לבנגרט ז"ל

קורות חיים

בן סטפן-שמשון ויהודית ארמה. נולד ב-21.9.1927 בתל אביב. הוריו חזרו עם התינוק לאירופה ואת שש שנותיו הראשונות חי אתם במקומות שונים, זמן מה גם בסביבה כפרית שהשפיעה על אפיו. ב-1933 חזרה המשפחה לארץ והתישבה בקרית ביאליק. יום-יום היה נוסע שמעון ללמוד בבית-הספר בחיפה, ואחר כך בבית-הספר המקצועי על שם טיץ. התמחה במלאכת המסגרות. היה חבר בתנועת "הצופים" ופעיל מאד בין חברי קבוצתו. בערנותו וברצונו העז לדעת וללמוד השפיע גם על חבריו שנתנו בו את אמונם ובחרוהו לתפקידים שונים. חבר ה"הגנה" מנעוריו. בשנת הלימודים האחרונה בבית הספר המקצועי, והוא בן 17 וחצי, התגייס יחד עם חבריו לחי"ל עם היוסד הבריגדה, התאמן במצרים, באוסטריה ובגרמניה. עם תום המלחמה חזר מהולנד ארצה והחל לעבוד כפועל בבית-החרושת של אביו. הוא אהב לשקוד על ספריו והמשיך לימודיו בערבים. חסון, יפה תואר, נועז ועליז. היה תמיד מרכז החברה, ואף-על-פי-כן לא נפגמה פשטותו התמימה.



בראשית מלחמת השחרור יצא עם חברי ה"הגנה" ב"גדוד הקריות" להתאמן באימונים שונים. אחרי קורס שבו השתלם ב"ברן" וב"פיאט" נשלח להגנת יחיעם הנצורה. השתתף בקרבות לכיבוש א-זיב, ראש הנקרה ופריצת הרך ליחיעם. ירד עם פלוגתו ל"משולש", השתתף בקרבות עזים על ג'נין, ושם הוכיח את אומץ לבו שצוין במיוחד על-ידי מפקדו. משם חזר שוב לגליל. השתתף בכיבוש בירוה, ראש הנקרה, בצה וא-זיב. ב-19.7.1948 נקראה מחלקתו לכיבוש תרשיחה. הוא וחבריו, כאנשי "פיאט", נצטוו לסגת ביחד עם הכלי הכבד, שלא היה לו ערך בקרב על פני שדה פתוח, והוא נדרש להתקפה במקום אחר. הם נפגעו בשעת ביצוע הפקודה בשאתם את הכלי הנ"ל. ב29.7.1948 הועברה גויתו למנוחת-עולמים בבית הקרבות הצבאי בנהירה. לפי דברי מפקדו בקרב האחרון הצטיין שמעון בגבורה, בקור-רוח ובאומץ-לב בלתי מצוי הראוי לתהילה.