טוראי שלמה "שני" פרני ז"ל

קורות חיים

שלמה אלכסנדר (שוני) פרני, בנם של יום-טוב (גזה) ולאה (אירן). נולד בי"א באלול תרצ"א (4.9.1930) בטימישוארה, רומניה. נפל במשלטי חוליקאת בט"ו בתשרי (18.10.1948) במערכה על פריצת הדרך לנגב. לאחר קרב זה השתתפו בני מחזורו בכדורי בנסיון לכבוש את משלט סעד, ואז קבלו דחיית שרות להמשך לימודיהם, שלמה נותר מאחוריהם. שלמה היה היחיד במחזורו שנולד בנכר ולא גדל בילדותו בארץ ישראל. שלמה הגיע ארצה לאחר תלאות רבות, וכפסע היה בין עלייתו ארצה והישארותו באירופה של אותם ימים נוראים.

בטימישוארה למד בבית ספר יהודי, שתלמידיו היו עניים. הוא נדבק בשחפת, ונאלץ לצאת להחלמה. בהיותו בן עשר, בשנת 1940 ,הצליחה משפחתו למלט עצמה מהתופת הקרבה. לאחר שהמשפחה ארזה את חפציה, נטפלו אליה הפשיסטים המקומיים, חיפשו בחפציהם, שדדו רכושם וכמעט עכבום. הם נתגלגלו לקונסטנצה ואיסטנבול, נתעכבו עד אשר נשלחו להם כרטיסים. מאיסטנבול נסעו ברכבת לחלב, ומשם לביירות ולתל אביב. בתל אביב הם מצאו דירה שהתפנתה, לאחר שדייריה עזבוה, עקב ההפצצות האיטלקיות על תל אביב.

שלמה החל ללמוד בבית-ספר תל נורדוי. שם למד מכיתה ד' עד כיתה ח.' את שתי כיתות התיכון הראשונות למד בגימנסיה בלפור. לאחר זאת עמד בבחינות לבית הספר כדורי, שנערכו בירושלים. ובאוקטובר 1947 החל את הלימודים בבית ספר החקלאי כדורי. בהגיעו לכדורי, היה שלמה בעל תודעה פוליטית איתנה. טרם הכרזת האו"ם על הקמת המדינה, כאשר חבריו דברו על העפלה והתיישבות, הוא דיבר על מדינה ועצמאות. לחבריו ללימודים לא נותר זמן לדיבורים ורק במקרה נשתמרו דבריו בשיחה אקראית.

משטר הלימודים בכדורי היה נוקשה, בבוקר עבדו התלמידים בענפי המשק, ואחר הצהריים עסקו בלימודים, ובערב חזרה על החומר תחת עינו הפקוחה של המורה התורן.שלמה התבלט כתלמיד שקדן הסדור על לימודיו, אלא, שעקב המסיבות הם נתקצרו מאוד.מיד לאחר החלטת האומות המאוחדות על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, גויסו כל תלמידי בית הספר לחי"ש (חיל השדה של ההגנה) ובחופשת החנוכה עברו אימונים בקיבוץ אשדות יעקב, לאחר זמן קצר גויסו התלמידים לפלמ"ח. במסגרות אלה המשיכו להתאמן ולהגן על בית הספר. לא ארך הזמן והקרבות בארץ גברו ושלמה יצא עם בני מחזורו (כתה א'-שביעית) למסע אחוז הסופה של הגדוד הראשון בחטיבת יפתח. שלמה עבר קורס קשר, ויצא לקרבות מדי פעם עם פלוגה אחרת, בהתאם לצרכים המבצעיים.

הוריו כיהו בעדו ושלמה אמר "הצעירים מקומם בשדה הקרב" - "איך אביט בעיני אנשים אם לא אתן חלקי? אם הושגה המטרה כדאיים הקורבנות. מישהו צריך להאבק ולמה יהיה זה אחר ולא אני- הרי גם צערם של הורים אחרים אינה פחותה בהפגע בניהם". במילים מועטות אלה הרגיע את לבם החרד של ההורים.

בעת שנלחם במבצע "דני" ברמלה לוד, הכאיב לו, כעובד אדמה, לראות את החורבן שבא בעקבות המלחמה. הוא שחרר לחופשי את הבהמות שקשרו הערבים בטרם בריחתם, וזאת כדי להצילם. כן השקה את הישישים שנשארו במקום.

מפקדו הגדירו כבעל אחריות. היה וותרן כלפי אחרים אך הקפיד כלפי עצמו. דרישותיו היו מנימליות, ואף את מעט הכסף שקבל כמשכורת שלח להוריו. השתתף במבצע גי"ס בנסיון לכיבוש פלוג'ה. חצה ברגל ביחד עם הגדוד הראשון, את קווי האויב, בדרכם אל הנגב הנצור. בהיותו בתפקיד קשר, עבר בפלוגות השונות של הגדוד בהגנה על הנגב הנצור. לקראת הקרב על משלטי חוליקאת, במערכה לפריצת הדרך לנגב, עמד על כך שיהיה בפלוגה הפורצת שיעודה לעלות ראשונה לכיבוש המשלט. לאחר שעלתה על המשלט נאלצה הפלוגה לסגת. שלמה הודיע לפיקוד על פציעת מפקדו שלאחר מכן נפטר. בשעת הנסיגה שלמה נשתהה כדי לזרז את הלוחמים ואז נפגע בראשו. הקרב ערער את אחיזתם של המצרים במשלט, ובלילה הבא כבשה יחידה אחרת את המשלט ופרצה הדרך לנגב הנצור.

שלמה נקבר בקבר אחים בקבוץ דורות ונטמן למנוחת עולמים בנחלת יצחק ביום י"ז באייר תש"י (4.5.1950).

את תעודת סיום בית הספר כדורי קיבלו הוריו כשנה לאחר נפילתו.