סגן אליהו אלי רובינשטיין ז"ל

קורות חיים

בן ד"ר משה וטובה (גרטה). נולד ב-11.3.1928 בפראג, בירת צ'כוסלובקיה. בן יחיד להוריו יוצאי רוסיה. למד בבית אביו הציוני הז'בוטינסקאי, למד עברית מגיל 3, חונך חינוך עברי לאומי שהשלימו בתנועת-הנוער בית"ר. כשעלה ארצה עם הוריו באוקטובר 1933 נתקבל מיד, כיודע עברית, לגימנסיה "בלפור" בתל-אביב, ואחרי שנים אחדות הצטרף עם חבריו לשורות ה"הגנה".

אחרי סיום לימודיו בגימנסיה יצא לשנת-שירות במשטרה ובו בזמן שיתף פעולה עם ההגנה, וכפי הנראה גם עם מחתרת אצ"ל, שכן אחרי שחרורו מהמשטרה החלה הבולשת לעקוב אחריו.

בסוף קיץ 1947 יצא את הארץ ללמוד את מקצוע אביו, רפואה, באוניברסיטת נאנסי בצרפת. בהמריאו מאדמת הארץ רשם בפנקסו: "שלום לך, ארצי, אכן נפרדנו פרידת בן ההולך לנכר, אך הברית העזה שכרתנו תשיבני אליך בבוא הזמן". והזמן הקדים מאוד לבוא.

אחרי הכרעת לייק-סאכסס והתחלת הקרבות בארץ שוב לא יכול להמשיך בלימודיו בשלוה. התיצב לשירות במרסייל ושימש מפקד מחנה-האימונים "זבולון". בבוקר הראשון לעצמאות ישראל ב-15.5.1948, פירק בנמל תל-אביב, המופצץ בפעם הראשונה, את "המטען החי" מספינת מעפילים קטנה ובלי לסור לביקור קצר בבית ההורים חזר בה מיד לצרפת.

ב-26.6.1948 בא שנית כמפקד האניה "נרקיס" בראש מאות מחניכיו אנשי מח"ל, ואחרי ביקור של יום אחד בבית הוריו ירד עם אנשיו לנגב. בן יחיד להוריו ויכול היה לא להשתתף בקרבות. אבל הוא לא ניצל אפשרות זאת, כי היה נאמן לחינוך שקיבל בבית אביו - ציוני רוסי ותיק, ידידו של זאב ז'בוטינסקי. בין הפוגה להפוגה השתתף בקרבות בראש יחידת משוריינים. נפצע בשתי רגליו ותוך כדי ריפוי שטחי קצר, בלי לאבד זמן על הוצאת הרסיסים, הוסיף לשרת בתפקידו.

בימי ההפוגה השניה שימש בדרגת מפקד פלוגה, מפקד בית אשל שבנגב המנותק. מילא את תפקידיו בתנאים קשים ביותר, תנאי חזית במלחמה למרות ההפוגה הרשמית, תוך מחסור באספקה ואפילו בסגל פיקודי.

אלי עצמו היה חבלן מומחה, ומלבדו לא היה חבלן במקום. את כל המיקוש, ביצע לבדו, בשימוש בעזרה טכנית בלבד מצד החברים. בנשאו בשקט את מכאובי הפצעים בשתי רגליו, בגלל הרסיסים התקועים בהן, ללא אפשרות לצאת לניתוח, ואפילו לקבל טיפול ראוי לשמו, עמל להשרות מחוזק רוחו על פקודיו המדוכאים, ללמד עברית את העולים החדשים ולמלא תפקידים של מפקדי משנה שאינם בנמצא, ודוגמתו השפיעה על אנשיו להחזיק מעמד בתנאים הקשים מנשוא.

עם התחלת המבצע הגדול לשחרור הנגב הדרומי, השתתף בקרבות מראשית התלקחותם, ובהתקדמו להתקפה על המצרים בראש יחידתו נפל ליד נבטים ביום 18.10.1948.

הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות בנחלת-יצחק ביום ו' באלול תש"ט (31.8.1949).

הוענקה לו דרגת סגן לפי פקודת מטכ"ל.