קורות חיים
שדמי (דולוביץ) אברהם בן ישראל ורבקה. נולד ב-20 באפריל 1911 בקולנו שבפולין למשפחת סוחרים ובעלי-מלאכה. אברהם למד ב"חדר", בבית ספר עממי ובגימנסיה פולנית. נפשו סלדה מחיי מסחר, ומנעוריו, כחבר "השומר הצעיר", שאף לעלות לארץ ולחיות חיי קיבוץ. מילדותו ניכר בו כשרון לציור ולנגינה (כינור). חובב טבע היה, מרבה בטיולים ובמחנות עם חניכיו שבקן. למד את מלאכת הנגרות, ואחר כך - טכנאות-שינים. לאחר שעבר הכשרה בא לורשה והשתתף במערכת העתון היהודי "דאס ווארט". בפרוץ מלחמת-העולם השניה חזר לעיר שנכבשה על-ידי הסובייטים.
נפרד מקרוביו ונדד לוילנה. את משפחתו לא הוסיף לראות עוד. אביו, אמו, שלוש אחיותיו ואחיו נספו.
בשנת 1941 הגיע לארץ באוירון והצטרף לקיבוץ נגבה. עבודת הפלחה משכה את לבו. עבד בטרקטור, חרש וזרע, וגם הרבה לנדוד במרחבי הנגב, בחריש שדותיו.
כשהתארגן הפלמ"ח היה מראשוני מגויסיו, מהמומחים ל"נשק כבד" של הימים ההם. בגלל נטייתו המוזיקלית ויכלתו לארגון מסיבות תרבותיות, תרם הרבה בתחום זה, למען הקיבוץ. היה צנוע, עניו, נח לבריות ואמיץ. לאחר שנת-אימונים חזר למשק והקים בית בישראל, אלא שבינתים פרצו המאורעות, אשתו הוצאה מן המקום, ואברהם השתתף במלחמת-הגבורה של נגבה, בימים הקשים ביותר, היה עומד ליד מרגמה ומפליא לפגוע באויב.
באחד ממכתביו כתב לאשתו: "אם הם ימשיכו בהתקפות כאלה, יישארו בחיים מחצית האנשים, אלא, שאנו נמשיך במלחמה למרות העייפות והעצבנות האיומה".
ביום י"ב בתמוז תש"ח (19.7.1948) יצא לעבר הבאר לאסוף את שלל האויב. עלה על מוקש ונהרג. נקבר בו ביום, בנגבה. היה זה יום לפני נסיעתו לביקור אצל אשתו אשר ילדה לו בן שנקרא על שמו.