מאיר זרחי ז"ל

קורות חיים

בן אסתר-ליבי ומרדכי שטרן. נולד בא' בניסן תרנ"ט (17.4.1899) במושבה רומנובקה, מן המושבות היהודיות שבדרום רוסיה, כבן למשפחת איכרים יהודית ותיקה וענפה. כבר בילדותו ספג את ערכי המסורת ושאר ערכים שציינו את המשפחה, ינק שרשיות איכרית טבעית וקשר בלתי-אמצעי לאדמה. ימי ילדותו בילה ליד חופי הנהר ובשדות הרחבים. בשנת 1919 היה ממייסדי תנועת "החלוץ" בדרום רוסיה ושנה לאחר מכן הצטרף לקבוצת "משמר הוולגה", שעם חבריה יצא לארץ-ישראל בראשית 1922. בדרכם לארץ עשו תקופת-מה בקושטא, במושבה החקלאית "מסילה חדשה" שהיתה תחנת-מעבר לעולים. באוגוסט אותה שנה הגיע מאיר סוף סוף ארצה וכעבור זמן קצר הצטרף עם חבריו לעלייה לקבוצת גניגר והיה בין ראשוניה ובוניה. בקבוצה השקיע ממרצו וכושר יזמתו וברבות הימים גם הדריך בקבוצות צעירות שהקימו את הישובים "מעפילים" (נוה-ים) ו"מצובה". מיום בואו לארץ היה חבר ב"אחדות העבודה" ואחר-כך ב"מפלגת פועלי ארץ ישראל". בכל המסגרות שפעל בהן נודע כבעל מזג סוער אך גם טוב לב, עממי, נכון ודרוך לכל פעולה דרושה. עם זאת שפע חוסן גופני ; רחב-גרם היה ומוצק, זריז בהליכותיו, ופסיעותיו רחבות ובוטחות. עם פרוץ מאורעות תרצ"ו עמד, כנוטר, בעמדות מסוכנות ובאותן שנים גם עשה תקופת-מה בגאליציה שבפולין, כשליח "הסתדרות העובדים" וחבר הקבוצות, בקרב הנוער החלוצי. בשנים 1945-6 שלאחר מלחמת העולם השנייה עשה בשליחות תנועתו באיטליה כמרכז צעירי שארית הפליטה המאורגנים ב"החלוץ" בדרום המדינה. ביום ה' בניסן תש"ו (6.4.1946) נהרג בתאונת דרכים בנסיעתו מן העיר בארי אל קבוצת ההכשרה "גורדוניה". תחילה נטמן באיטליה ואחר-כך הועברה גופתו לארץ-ישראל למנוחת עולם בקיבוצו גניגר. בן 47 היה במותו. הניח אשה ושלושה ילדים.

קיבוץ גניגר הוציא לאור ספר בשם "מאיר זרחי" על חייו, דמותו ופעלו וכן הונצח בחוברת "המרכז לגולה באיטליה".