כמעט ארבע עשרה שנה הכרתיה, ואחרי הכל - קשה לאמר כי הכרתיה ממש... גם הקרובים אליה ביותר עמדו תמיד משתוממים מפני הפתאומי המקורי והבלתי רגיל בהליכותיה. במשך שנים סימלה בשביל חברי שבט הצופים ובוגריו: מקוריות, עשקנות, חוצפה של "צברית", לעשות דוקא אשר אינו מתקבל על דעתו של רוב הקהל...
... גבוהה משכמה ומעלה מרובנו, שערותיה הבהירות נופלות לה על כתפיה. בידה האחת סגריה והשניה מחזיקה חבילה של ספרים או מחברות. צחוק קל שיש בו מעט הן הלגלוג והספק סביב שפתיה - כך נשארה בזכרוננו וכך תשאר. מלאת ניגודים פנימיים, עקשנית, עצמאית ונדחפת ע"י כוחות פנימיים לבצע את אשר הציבה לעצמה הן בחיים הפרטיים והן בחיים הצבוריים...
ציפורה ו.
מתוך "עלון הבוגרים" אפריל 1948
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח