מקטנותו היה יעקב ילד ישר, אמיץ, אציל הרוח וחבר מסור. הוא היה אומר: "כל המתפאר שאינו מפחד מהמוות - רק משקר. כל אחד מאתנו אינו רוצה ברגע המכריע, אבל אסור שזו תהא הסיבה שלא להוציא לפועל תפקיד או פעולה שיש לעשותה".
בעודו ילד יצא פעם עם אמו לטייל ובדרכם פגשו עדר פרות. האם סטתה הצדה והדבר הכאיב ליעקב, שאמא שלו מפחדת כביכול, מבהמה. לקח את אמו בחזקה בידה ואמר: "אמא, בואי, אני הולך אתך"...
פעם ראינוהו מהדק את חולצתו בחגורה ומכניס אבנים לתוכה. התברר שבבית-הספר היה נער כבן 13 שסחט מהקטנים סוכריות ופירות. הדבר פגע ביעקב והחליט "להכריז מלחמה" על אותו נער ולחסל את הדבר. ה"גיבור" נוצח והקטנים נשמו לרווחה.
בצעירותו נכנס ל"גורדוניה" ורבות פעל לאיחוד "גורדוניה" עם "התנועה המאוחדת". בן 18 נכנס לפלמ"ח.
רבים הם התפקידים והפעולות שמילא יעקב בשורות ההגנה והפלמ"ח. רבים המעפילים שהועלו ארצה על כתפיו. אך מעט מאוד הגיע לאזנינו. יעקב היה שתקן ולא אהב להתפאר. - נוצר בבית מצב מוזר: גם האב וגם הבן מילאו תפקידים נכבדים בהגנה, ואיש לא ידע תפקידי רעהו: הבן הסתיר מאביו והאב הסתיר מבנו...
באחד מביקוריו האחרונים התמרמר יעקב על ההעלאות הנחפזות בשורות החי"ש ואמר: "טוראי בפלמ"ח יוכל בקלות להיות מ"כ בחי"ש". שאלנו אותו מדוע אינו עובר לחי"ש, שהרי כ-מ"מ פלמ"ח יוכל להגיע מעלה-מעלה; הוא השיב: "לא, אבא, עוד אינך יודע מה זה להיות בפלמ"ח"...
בערב פסח חיכינו לבואו לחג. במקומו הגיעה אלינו הידיעה המרה. לאחר נפלו קיבלנו אות-הצטיינות בעד שירותו האחרון.
הוריו
מתוך "בני קרית חיים"
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח