לטעום מכל מכמני החיים, לספוג מעולם זה את כל מה שהוא מסוגל להעניק, פן יהיה מאוחר. בזאת רצה חנוך. כאילו חש את הקץ הקרוב. הוא דבק בחיים בכל נפשו. התאוה לריקוד, לשמחה, לספר, לשינה, לאכילה - לכל. רחב-כתפיים, מוצק, הליכתו קלה ובטוחה כאחת - כפילות שבלטה בעיקר ברקודיו - שכה אהבם והצטיין בהם. היה עובר חליפות מעצב לשמחה ולהיפך. לעתים מעורה היה בחיי יום יום של הקבוץ על שמחותיהן ועניניהן קטנים ולעתים היה מסתגר בתוך עצמו וכאילו אין בינו לבין הסובב אותו מאומה... בכל שעה הרבה לדאוג לקרובים לו, בפרט להוריו ומסור היה להם בכל מאודו.
חנוך בא אלינו כרבים אחרים מחברת הנוער בית-זרע, אליה הצטרף ביחד עם חברים אחרים מגדוד "תל-עמל" בקרית חיים. וכשהפכה חברת הנוער להכשרה מגויסת עלה עד מהרה והיה למפגד. היה מן המתלהבים לעליה על אדמות נחלין ולא הרחק מהן נפל בהתקפה על שיירה שבה נסע. חנוך נפגע ונפל מהמכונית, והשיירה המשיכה בדרכה. רק כעבור שעות רבות נמצאה גויתו החרוכה על הכביש...
תמר ודן
מתוך הספר "בני קרית חיים"
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח