קוים
... פנים מלאים, מחייכים, רוצים להעניק, לעזור, להשתתף- כך היתה מקדמת את פנינו בשובנו עייפים ורצוצים ממשלט ומסע.
בכנען- חדר-אוכל מהודר עם "פלמחניקים". איזה עמל הושקע וכמה רצון ליצור בו עצמאות של קבוצתנו, בצעדינו העצמאיים הראשונים, שלהוותנו היו בבסיס ולא במשק שלנו.
כמה כוחות של רצון נתחשלו באוירה חברתית ביתית זו- בזוהר פניהן ובעמל כפיהן של הבנות.
כמה בטחון ואומץ-לב, כמה עוז רוח ושקט נפשי- דרושים היו כדי לעמוד בעמדות לאורך הגדר, בקור ובאפלה, כך לילה אחר לילה, כדי להחליף את הבנים שיצאו לפעולה. והבנות -עם הרימונים בלבד- בעמדות. והאויב- ממול, בטווח זריקה, כששעטת הפסיעות ושיחות הערבים נשמעת, מרעידה ומפחידה...
ומרים עמדה בכל אלה.
נערה שכולה שלום ולא מלחמה. נערה שהיא סמל של אם ולא לוחמת.כל הגיגיה ושיחתה- ילדים. לטפל בהם, ללטפם, לתת להם ולתת מנפשה ואהבתה. אך בטבעה ובשאיפותה ובשיחתה: בית וילדים.
ובתנאי מלחמה- גדלה אהבה זו להקיף את כל החברה- המשפחה- משפחת הלוחמים.
י-
מתוך הספר "מצבות עלי דרך", ספר הזכרון של משק יפתח
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.