אלבום תמונות
בעצם הימים החמים של מלחמת עשרת הימים כאשר נשמעו אצלנו הדי התפוצציות עמומים, הדי הקרב המכריע על נגבה, השתרר אצלנו אז שקט שידענו מה פרושו. ידענו שהמצרים שמו להם למטרה להגיע לתל אביב בדרך הקצרה, הם העדיפו שלא להתקיף את הישובים היות והלקח שקיבלו בנירים ובכפר דרום לימד אותם שלא משתלמת להם פעולה כזו וברגע, שהיה ברור להם שנגבה חסמה בעדם את הדרך, ניסו לנצל את הזמן שנשאר לפני שתיכנס ההפוגה, בשביל לבסס את קויהם ולהבטיח את בסיסהם - קבלנו ידיעות שהם מתכוננים להתקיף את בארות יצחק ואותנו, היות והם ראו בשתי הנקודות האלה מקור סכנה לבסיס האספקה העיקרי שלהם בעזה.
יום לפני ההתקפה על בארות יצחק קבלנו ידיעה, שהולך להתקיים שמה קורס למכונה חדשה, שרק אז הגיעה ארצה "ביזה". לכולנו היה ברור, שהאיש שישלח לקורס הזה הוא, יצחק, היות והוא היה המדריך בשבילנו למכונות. הוא מסר את מקלע הברן למישהו אחר ויצא. לא היה לנו ספק, שיחזור עם הכלי החדש ושהוא ידריך את כולם בצורת הפעלת ואופן השימוש בו.
למחרת בבוקר הרגשנו, שמשהו הולך ומתחולל, השקט שנמשך כמה ימים הופרע על ידי הפגזה והפצצה איומה על בארות יצחק. מרחוק ראינו, שהכל בוער, עשן כיסה את כל המקום, היום המכריע הגיע. ידענו שבאם יצליחו בבארות יצחק ימשיכו אלינו. אחרי קרב אכזרי ובעזרת תגבורת של צבא שהגיע בסיוע חיל תותחנים הצליחו לגרש אותם. עם ערב השתרר שקט ורק בלילה נודע לנו, שיצחק נפל חלל. כדור פגע בו בעומדו, בסערת הקרב, באחת התעלות באותו היום. יום המערכה על בארות יצחק, מילא יצחק תפקיד חשוב מאוד והוא תיקון הכלים, שהתקלקלו במערכה הוא היה מומחה לזה ורק אחרי שנפגעו רוב האנשים שעבדו עם המקלעים, יצא עם המקלעים לאחת התעלות הפתוחות ובו ברגע שהפעיל את המקלע פגע בו כדור האויב.
אז ידענו, שהשתתפותנו בקרב על בארות יצחק לא היתה רק הסתכלות מרחוק, מתוך אזלת יד, אלא היתה פעילה ויצחק נפל למענה בשליחותנו.
אבנר.
מתוך חוברת לזכרו.
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.