ימים ספורים, בלבד עברו מאז דרכו רגליו על אדמת ארץ-ישראל. טרם הספיק לראות ולהתבונן בארץ, כבר הגיע לנגב לגרעין תקומה. ולהצטרף ללוחמים ולהגן על הנגב. עם קבלת ההוראה דרך אלחוט מהמטה הפלמ"ח של חטיבת הנגב, לשלוח צוות להכשיר ולהכיר מכונת יריה צ'כית חדשה, שנקראת בזה בכדי שנוכל לקלוט כלי נשק נוסף לישוב. כשנבחר הצוות ע"י המאז דאז יעקב רוזנטל, עמד בתוקף להצטרף לקורס שייערך בקיבוץ בארות-יד. החברים אשר היו בצוות, מאיר הופמן, דב נוימן, מנחם פריזלר ז"ל ונחום גנץ (היום חבר "כפר אחים") ומיד באותה לילה יצאנו דרך השדות לקיבוץ ובחצות הגענו למקום, אחרי ששכבנו זמן רב על האדמה ע"י השער של המשק, בסוף איתרנו אחד השומרים מסרנו לו את הסיסמה, נאות להכניסנו לקיבוץ. התייצבנו לפני המאז, נשלחנו לאחת התעלות ללון עד הבוקר. כל המשק היה במחפרות מתחת לאדמה. עם השחר נשמע רעש של אווירונים, והחלו הפצצות על הקיבוץ. ונגלה לעינינו צבא סדיר גדול וחזק עם שריון ולדקות אוירונים מפוצצים את העמדות ומגדל המים. אחרי כן החלה התקפה בעוצמה רבה, של הפגזות מהארטילריה. מהגבעה שנקראה מונטר מעזה, עם סיום ההפגזות החלה הסתערות של חיל רגלים והתחולל קרב בהשבת אש בעוצמה רבה לעבר האויב המים שהציפו את התעלות והעמדות הקשה על הלוחמים מאוד וגם תחמושת רבה נרטבה וניזוק, שיצא מהשימוש, ובאותו יום ח' תמוז תש"ח התחוללו קרבות במקומות שונים, ובמיוחד בקיבוץ "בארות יצחק" מזרחית לעזה.
לאחר ההסתערות הראשונה הצלחנו להדוף את האוייב וגרמנו לו אבידות כבדות עוד בטרם הצליחו להתקרב לעמדות, עם ההסתערות השנייה הצליחו המצרים לפרוץ לחצר המשק, בצד צפון מערב, ואחד העמדות ההגנה נהרסה על כל אנשיה, בפגיעה ישירה, והאוייב הצליח להשתלט על מספר בניני המשק. הקרב היה אכזרי ומר, עקוב מדם. וככה החלה היאבקות מרה מעמדה לעמדה בחצר המשק. עשרות מאנשינו נפצעו ורבים נהרגו. המאז וסגנו גם הם בין הנפגעים, אך עמדת הפיקוד לא נעזר, במשך שעות רבות תחת אש בלתי פוסקת בתעלות, ובין הבנינים ההרוסים. החזקנו מעמד ובלחימה אמיצה עם נשק דל של קומץ לוחמים ובעקשנות ובדבקות לעצור את האויב האכזרי המובחר של צבא מצרים, אשר הטיל את כובד משקלו לכבוש ולהרוס את המשק, ובכך תהיה הדרך פנויה לב"ש ולהיפגש עם צבאות במזרח אשר בב"ש, ולפצל את הנגב גם בכביש ב"ש - עזה ולכבוש את הישובים הקטנים אשר במרחב הדרומי של הכביש אבל ההצלחה של המצרים לא האירה ושוב נהדפו בהשאירם אבידות רבות ושוב החלה הפצצות והפגזות בכדי לערוך הסתערות מחודשת ושוב נהדפו ובמשך כל היום נערכו הסתערויות לאין ספור. אבל הגבורה ואומץ לב של הלוחמים, והרוח לא נשברה, המחשבה שאין ברירה הגביר בנו את תחושתינו שעלינו לעמוד בכל מחיר אחרת כל הנגב עם יתר הישובים מוטלים בספק ולא עוד שואה. כשהחצר של המשק הלך והצטמצם ערכנו התארגנות מחודשת ותפסנו עמדות חדשות, הלחץ של הצבא מצרי הלך וגבר בקשנו תגבורת, הודיעו בקשר אלחוט שאנו בסך הכול ו' צדיקים שהאויב לא יבין נתבקשנו להחזיק מעמד עד הערב, מכיוון התגבורת שיצא הותקף בדרך ע"י אווירונים ולא יכלו להגיע. המצרים דרשו שניכנע, ולא יאונה לנו כל רע ויעבירו אותנו למחנה שבויים "בנויזרד" ע"י ציר בלח והתשובה היתה עוצמת אש יותר חזקה. לפנות ערב חלה הפוגה בהסתערות, והאש של המצרים נחלשה, תמונת מרהיב עין נתגלה לעינינו המצרים הובילו את פצועיהם לעזה בגמלים בהמוניהם והכנופיות הערבים מעזה ומהסביבה שחיכו לשלל מהקיבוץ נאלצו לחזור בבושת פנים לעזה לעומת שבאו בידים ריקות.
אבל ההקלה לא ארכה הרבה זמן, התברר שהמצרים הוציאו את כוחות הגדוד השלישי מעזה שהוקצה לשמור על העיר עזה, ובדרך לבארות יצחק נקלעים למלכודת של כוחותנו, התותח הקטן שהובא מקיבוץ "נגבה" שהוציבו על אחת הגבעות סמוך לקיבוץ סעד, פגע פגיעה ישירה במטה של המבצעים המצרי, ואז החלה בהלה ומנוסה בלתי מאורגנת של צבא מצרים ומכת אש חזקה מצידנו ומהמארבים שהציבו התגבורת, הוכו בהם קשות בערפם ונפלו מהם חללים רבים. השמחה היתה בין לוחמנו אבל בצד היגון והשכול, והפצועים הרבים העיקו על הגאווה, ואז התברר לנו שחברינו מנחם פריזל ז"ל בין יתר החללים גם מקיבוץ בארי היה חלל. עם החשיכה הגיעו חיות הנגב, ריכזנו את החללים שלנו ואספנו את הפצועים והועברו לקיבוץ ניר-עם לבית חולים שדה לטיפול רפואי. מפקדת הגדוד נתנו לנו רכב להעביר הביתה לסומרה את הגופה ולקחנו מספר רובים שלל שהיה ממש להצלה בתקומה בגלל חוסר בנשק, שהגענו הביתה היתה שמחה רבה אבל שהתגלה להם הגופה שמנחם נפל, נפלה דממה ומועקה קשה על החברים ובאותו לילה קברנו את מנחם מתוך המחנה, עד שהועבר להר הרצל בירושלים.
מיומנו של נאצר:
אחד המפקדים של צבא מצרים ברצועה המפקדה הכללית פתחה במערכה נגד המושבה בארות יצחק ששוכנת מול עזה, ועם זאת היו המפקד הכללי של הכוחות מפקד מבצעים, ומפקד חיל האויר, כל אלו היו נוכחים באותו מעמד בעת פתיחת המערכה החדשה.
רדיו קהיר:
חיל הרגלים הצליח לחדור למושבה, ונלחם בה מבית לבית - עד אשר דרש אחד ממשקופי וועדת שביתת נשק, מן המפקד הכללי שיצווה להפסיק את הקטל כיוון שבקרוב תסגור המושבה את עצמה.
אך המפקד הכללי דחה את דרישתו והקרב נמשך.
מפי דברי מפקד הגדוד השני של חטיבת הנגב סגן-אלוף משה נצר:
היה זה אחד הקרבות האכזריים והקשים ביותר, מקרבות הנגב דוגמתו ידענו רק בקרבות יד-מרדכי, וכפר-דרום, לא חסרו מעשי מופת וגבורה והקרבה אישית וההכרה, האמונה המסורות האישית ניצחו גם הפעם, ומשק בארות יצחק נשאר בידים עבריות, "עיתון הארץ" תמוז תש"ס.
על בארות יצחק הוטלו הפצצות הכבדים ביותר שהטילו המצרים בארץ.
בארות יצחק הצילה את חייה מנעה את פיצול הנגב. אבל זהו בלי ספק המשק ההרוס ביותר שראיתי. גם יד מרדכי לא נחרבו עד כדי כך.