לפני מבצע "נחשון" במזרח, באיזור הקסטל, פעל עבדול קאדר אל-חוסייני, שהובהל ארצה מביקור בארץ שכנה, לפקד אישי על הפעולה. סביבו נתלכדו אלפי לוחמים, מיעוטם לוחמים סדירים-למחצה בשירות מלא, ומרביתם בני כפרים שנענו לקריאת מנהיגם. בשעה שיצאה לדרכה שיירת "נחשון" הראשונה, נכבש על ידיהם משק הילדים במוצא. בו ביום נאלצו לסגת מאחד ממשלטי הקסטל; הר הקסטל עצמו הותקף ב-7 לחודש לפנות ערב. מפקד מבצע "נחשון" קיבל את הפיקוד גם על גזרה זו, שכן נתברר שמעתה עברה לכאן נקודת-הכובד.
שעות מעטות לאחר התקפתם הראשונה ערכו הערבים - בניגוד להרגלם עד כה - התקפת ליל על ההר אשר הביאה אותם עד כדי פסיעות מועטות מעמדת הפיקוד. הם נהדפו. השחר החל עולה, והנה שלוש דמויות מתגלות לעיני הרס"פ של היחידה שלנו, שהיה שוכב וסטן בידו, על גזוזטרת עמדת-הפיקוד. הרס"פ חשב כי תגבורת היא והזמינם הלתקרב: "בואו, יא ג'מאעה!" אחד משלושה אפשר שחשבו לאנגלי, וקרא אליו: "הלו, בויס". משעמד על טעותו ציוה הערבי: "הנדס אפ!" אך צרור מן הסטן הפילו. לאחר מכן נתברר, מעל לכל ספק, לפי התעודות שנמצאו בכיסו, כי היה זה עבד אל קאדר, קרובו של המופתי, ומפקד הכוחות הערביים שבאיזור ירושלים.
מות מפקדם עורר בלוחמים הערביים חמת-זעם וההתקפה שהחלה שעות מועטות לאחר מכן עלתה בעצמתה על כל הקודמות לה. יחידת החי"ש שבמקום, אשר עמדה בקרבות בלתי פוסקים קרוב לשבוע, התמוטטה והחלה נסוגה ללא סדר, חלקה ליכוון ארזה וחלקה לכיוון הכביש לקרית-ענבים. בין החללים שהותירה מאחוריה היה גם הרס"פ שהפיל את המפקד הערבי.
יחידת פלמ"ח שחשה לעזרה הגיעה כשפלוגת החי"ש כבר היתה בנסיגתה. מפקד היחידה נהרג ויחידתו נסוגה באבידות נוספות.