זכה עמנואל והרווה בדמו את אדמת ארץ ישראל בהגנו על הישוב היהודי מפני פורעים מתנכלים לחרותנו. זכה זכיה גדולה. כי כפשע בינו לבין המות בגולת פולין, בהשתולל הנאצים על אדמתה ובהשמיצם את כל, שצלם יהודי לו. ואחר כך, בדרך הגלות הארוכה ורבת הסכנות, דרך רוסיה ועד טהרן - לא פעם דפק המות על פתחו ועל פתחי חבריו לגורל. והנה ניצל ממות חסר טעם, מחלל כבוד אדם וזכה ועלה לגובה הכרת ערך האדם והיהודי בהתגוננו ובהגנו על כבוד העם היהודי.
אכן, זכה - ועם כל עוצמת הכאב אשר בידיעה כי עמנואל איננו עוד, הריני מוצא ניחומים במותו ובטעם מותו. וזוכר אנוכי את כל אימת מותם של רבבות ילדי ישראל ושמח שמחה גדולה כי עמנואל מת כאדם בעל הכרה, הממלא חובתו מתוך השתתפותו בבנין עמו במולדתו המתחדשת.
עמנואל - אמיל.
זוכרני את הימים הראשונים בבוא קבוצת "ילדי טהרן" אלינו לגניגר. למרות כל מאמצינו, המחנכים, המטפלים, הילדים בני המקום, חברי הקבוצה ולמרות כל הגילוי החברי והרצון הטוב מצידנו - נשארו "ילדי טהרן" מן "מצודת קיפוד" סגורה ומסוגרת וכל נגיעה בה היתה כרוכה בסכנות - סכנת אי הבנות ועלבונות ופגיעות. ועל רקע זה, אני זוכר את עמנואל.
מיד עם בדיקה ראשונה נתגלה כילד בעל כשרונות גדולים, למעלה מן הרגיל. הוא למד מתוך ענין. פעילות רוחנית היתה לו צורך נפשי חיוני. הוא למד הכל במידה שווה של התמדה ושל יחס רציני, אלא, כמובן, שגילה ענין מיוחד במקצועות חביבים עליו. חוש הביקורת היה מפותח בו מאז. מחונן היה בשכל מנתח, שוקל ובוחן וחודר למעמקים. יחד עם זה חתר לצירוף ולמזיגה ולמצוא פתרון לשאלות קשות, אבל לא רימה את עצמו ולא את הזולת, אם לא מצא את הפתרון.
- - - -
בעמנואל נתמזגו שתי תכונות עיקריות. אצילות נפש ותקיפות רבה. רגש האחריות שבו, היה מפותח ביותר ונאבק על כן הרבה עד אשר החליט דבר ואולם כאשר החליט עמד על דעתו והתמיד בענין עד ביצועו המוצלח והשלם ככל האפשר.
כניסתו ל"כדורי" היתה בשבילו הכרעה רבת חשיבות, הרבה דיברתי אתו על ענין זה ויודע אנוכי כי התכונן מתוך הכרה עמוקה מאוד, להיות חקלאי ולחיות כעובד אדמה ועד כמה שאפשר גם בחיי שיתוף. בנקודה זו נתפתל הרבה עם עצמו ואיני יודע אם הגיעו נפתוליו לידי סיום ברור עד יום מותו. הוא לא הלך "במקרה" לקראת איזה יעוד. כל צעד ושעל כבש לו ממש מתוך מאמצים מחשבתיים ונפשיים ומתוך אחריות גדולה לרצינות הצעד אשר עליו לעשות.
אישיות שלמה ומסוימת, היה עמנואל. כוחות רוח ונפש חשובים היו גנוזים בו וציפו למלוא התגלמותם במפעלי חיים ויצירה. מפעלים אשר למענם נפל.
עלם נאה היה. פניו מחוטבים חיטוב עדין והרמוני. העינים מפיקות תבונה וכולו אומר קשב אצילי. ובפתחו את פיו - קול ערב, קול צלול, קול אמת תשמע.
עלם איתן היה. כל הגלים הזדונים אשר עברו עליו לא שברו את רוחו וארץ-ישראל רפאה את הפצעים אשר נפצע ושלם ואיתן שבעתיים יצא לקראת ההגשמה, לקראת הקורבן.
אם בנים כאלה לנו - לא נירא רע. המה ינחמונו.
עמנואל, נזכרך באהבה.
שמואל שלומון
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.