לעולם לא תמחה מלבי התדהמה שהממה אותי כאשר נתברר לי ביום הכ"ה טבת תש"ח כי הידיעה הקטנה שהופיעה בעיתון הערב, אמנם צפנה בקרבה אסון כה גדול למשפחתינו, לא פילל הלב כי אותו שמואל בן יעקב שנפל ביום זה בדרכו לחזית, ובחושו לעזרת חברתו לשורה, אשר כדור האויב פגע בה ויטילנה ארצה, הוא אמנם הבן למשפחתינו.
ברור וידוע לנו כי מאת ה' היתה אף גם זאת, ואולם אין הלב יכול להתרגל לרעיון שבר זה, למחשבת פורענות זאת, כי אכן נחטף הוא מתוכינו, וכי מצדיקים אנו עלינו את הדין, אף כי קשה הוא, אמנם טרוף טורף היקר שמואל כי בסערת מלחמה עלה השמימה. כי לא איש סער היה המנוח שמואל ז"ל, ולא חיי סערה חי בקרבנו, בשקט טבצנעה התהלך כל ימיו, כהולך תמים ופועל צדק פעל את פעולתו למען עמו ומולדתו.
מהיותו צעיר בשנים הצטרף לשורות ההגנה וסייע בהורדת והחבאת המעפילים שהובאו ארצה באורח בלתי רשמי.
בתקופה מאוחרת יותר התגייס למשטרת הישובים, וכנוטר הגן על ישובי הספר מאויבים, לאחר תום שתי שנות שרות בשורות משטרת הישובים, חזר לחייו ונטל חלק באימון נוער והגנה.
זוכר אני את ליל הכרזת המדינה בעצרת האו"ם עת בשעת חצות שמענו קולות שירה הבוקעות מהרחוב ואז קפץ המנוח שמואל ממשכבו באמרו לנו כי הוכרז על הקמת המדינה עברית, לבש בחפזון את בגדיו ויצא לרחובות העיר כשזרועותיו משולבות בזרועותיהם של עשרות מחבריו וכולם יחדיו יצאו בריקודי הורה ברחובות העיר.
ועוד מידה אחת היתה בו באחי שמואל, שמחת תמיד, מאור פנים, "לב שמח יטיב פנים" (משלי ט"ו). מעולם לא נראה עצוב, מימי לא פגשתיו כועס, איש לא שמע אותו מרי קולו, דבריו נאמרו בנחת. מעשיו עשה בהשקט ובבטחה, עגנת חיוך קל חפפה שפתיו תדיר, מעיניו האיר נר תמיד של נשמה טובה, ויש שהבעת החיוך שלו נתחלפה ברצינות עמוקה, היה זה עם פרוץ המאורעות האחרונים לפני מלחמת השחרור. עת התקיפו כוחות ערביים את השכונה היהודית במרכז המסחרי. שמואל ביחד עם עשרות מחבריו עמדו נגד כוחות אלה במקלות והוציאו משכונה זו נשים וטף שנפלו בידי האויב. וביחד עם חבריו עמד נגד האויב בשכונת נחלת יצחק אשר גם שם קרה מקרה הדומה לזה שבמרכז המסחרי, ועוד לפני ימי המצור ראיתיו לא פעם כשהוא מלווה את השיירות כשידו האחת אוחזת במקלע וידו השניה מנופפת אלי בברכת שלום.
לא עברו ימים רבים מאז והנה מצא המנוח את מותו בכדור אויב שפילח את ליבו ויטילהו ארצה כשחיוך קל מרחף על פניו. וידם.
כמהלומה כבדה ירדה עלינו הידיעה כי שמואל נלקח מעמנו. היתכן....?
הלב ממאן להאמין כי לא נראה שוב את דמותו הנאה והוא רק לפני שעות מספר היה אתנו ער, תוסס, מלא מרץ עלומים, לא עלתה כלל על דעתינו המחשבה כי הוא ילקח מעמנו בצורה כה מעציבה, בעצם ימי נעוריו הסוערים.
שמואל הלך לעולמו כאחד שעשה את המוטל עליו למען עמו, ארצו ומולדתו, ונטמן באדמה אשר למענה נפל. באדמה שרוותה מדמו הוא.
נזכור ביגון ובגאון את שמואל ז"ל שמסר את נפשו על הגנת חיי העם וכבודו מאז ימי נעוריו.
זכרו החביב לא ימוש לעולם מליבות הוריו, אחיו, חבריו וידידיו. רוחו תלוום בכל אשר ילכו, נשמתו תהא צרורה בצרור הגדולה והגבורה ובמקור חיי החיים לנצח נצחים.
אחיו - יצחק.
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח