צבי-קה! האכתוב זכרונות עליך, הנער הצעיר שעוד אין רישומים לעברו ועתידו נשלל ממנו? והרי דומה כאילו עוד אתמול התרוצצת במשקנו עם הבנים הצעירים. והחברים, בשמעם את הידיעה המזעזעת, תמהים ושואלים: הכיצד? צבינפל? הוא כבר השתתף בקרבות? הרי עודנו ילד. כי כך נשתמרה דמותו בזכרון החברים. הלוא הוא הנער שהיה בא לבקרנו מדי שנה בשנה, בימי החופש של חנוכה, והיה יוצצא מלא שמחה ואושר - רכוב על טרקטור - לזריעה. "אמא, הרי יודעת את כי עלי לנסוע לנוה איתן, אני מוכררח לעזור לאליהו בזריעה". וכך היה בא כל שנה, דורש במפגיע כי יסדרוהו בעבודה, בכבודו ובעצמו, קובע את מקומו, ושוב אינו נגרר סתם אחרי בן דודו. פעם גרס את התבואה, פעם הוציא תפוחי אדמה, אף עזר בסיוד חדר וכיוצא בזה. לא מאס בכל עבודה.
בשנתיים האחרונות היה מזדמן רק לעתים רחוקות, סר ליום-יומיים, כבר לא היה ילד, בגר, יצא להכשרה.
השתדלנו לשכנעו, שיגמור את חוק לימודיו בבית הספר המקצועי. התאמצנו להוכיח לו כי כוחותיו הפיסיים לא יעמדו לו משך שנים רצופות בעבודת שדה קשה, כי עליו ללמוד גם מלאכה. צנום ורזה היה הנער. אך הוא לא שעה לדברנו. "חברי יוצאים להכשרה קודם עלי להתקשר עם החברה, עם הגרעין, לעבוד במשק חקלאי. אם תהיה לי שהות אגמור גם את הלימוד המקצועי".
לב טוב היה לו לצבי, והיה שמח לכל הזדמנות להושיט עזרה לנצרך. רחוק מן היהירות של ה"צברות" אך מלא מסירות ופשטות כמו כל בנינו.
עוד נכונו לו דברים לעשותצם. עוד חיכתה לו אדמה אי שם, ליבשה, להפריחה, ולהפכה לישוב קבע; ועוד כוחות רעננים היו טמונים בו לתתם למולדת יום יום, שעה שעה. ומי יודע אם למעשה העקשני המתמיד לא יידרשו כוחות נפשיים רבים יותר... אך היה מוכן לכך.
והנה נדרש ממנו הכל בבת אחת, כל היכולת הנפשית, כל הנכונות, כל המסירות וכל הקרבן כולו. והוא נתן, בלי היסוסים, בלי חשבון, ללא התחמקות - את הכל.
רחל
מתוך "לנופלים בנבי יושע"
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח