חיי הקבוצה אינם קלים, אך את המוצא מהקשיים אין לחפש בעזיבה אלא בהתגברות ובירור חברי.
דבר אחד צריך להיות ברור. לא צריכה להצטבר אצל החברים מרירות ומה שיש להם, עליהם להגיד באסיפה ובגלוי.
עלינו לברר לעצמנו מה הם הצרכים והפרובלימות של קבוצתנו. לדעתי הם כעת:
א. השגת עבודה
ב. גדול החברה
ג. פעולה משקית רצינית עם העליה על הקרקע.
קיומה של המסגרת הקיבוצית תלויה בהבנת החברים את תפקידיהם התנועתיים בחיים יותר עמוקים בשטח אותן האידיאות שיצרו את הקבוץ
הקבוץ כמכשיר לקליטה חייב לחנך את העולים להבנת תפקידיהם החלוציים.
ידענו. הליכתנו לקיבוץ, לחיי קומונה אינה הליכה של בודדים אשר מבקשים תקון לחייהם, המתנזרים בחוגם הצר ומקווים להיוושע. לא! הליכתנו יש בה משום קפיצת נחשונים ההולכים לפני המחנה ואשר רק בו רואים אנו את המטרה.
מכאן, ערותנו המיוחדת לקליטת עליה, הנכונות להתמזג עם יוצאי גלויות ותרבויות שונות. מכאן גם ראייתנו את עבודת התנועה.
אנו חניכי תנועת הנוער העובד רואים את העבודה בתנועה כזכות וחובה הליכתנו להדרכה ושליחות הוא צו חיים.
בעצם הימים האלה - ימי המגור - עלו צעירים עברים להתדבק להרי הגליל לעבדם ולשמרם.
אדמת טרשים וסלעים ועבודה רבה יצטרכו להשקיע, עד אשר תתן האדמה את יבולה.
ימי חג, היו לנו הימים האלה, כי על אף הכל אנו עולים
הפורעים השביתו את שמחתנו, הפילו את חברינו יהודה ויעקב, שעמדו על משמרת האומה. את שמחת החג שלנו הפרו, אך העבודה נמשכת במלא המרץ והיא תימשך עדי נהפוך את כל שממות הארץ לאדמה פוריה.