מתוך דברי הפרופ' פרנקל על ראובן: "צעיר לא רגיל באופיו, בכשרונותיו וקורותיו. עלה ארצה אחרי גלגולי הרפתקאות אגדיות בפולין, רוסיה, אוסטריה, גרמניה. בארבע ארצות נבחן בחינות- גמר בשפות שונות ותמיד אבדו תעודותיו. הקיבוץ המציא לו פספורט ארצישראלי וכך נתגשם חלום חייו. על מידת הצלחתו תעיד העובדה. שאחרי שנת-לימודים אחת בלבד יכולתי להציעו לפרס ביאליק כמועמד הראשון במעלה בחוג מתמטיקה. ועתה צריך היה לזכות באות-הצטיינות זה. גם במדע ובהליכותיו הפרטיות היה בעל טמפרמנט תוסס.... עם פרוץ הקרב התנדב לשירות בשורה הראשונה וחיש מהר הוטלו עליו תפקידים חשובים ומסוכנים. היה לי אמנם הרושם שחש לסיכון לא מחוסר הערכה לחיים אלא מתוך בוז לסכנה. תכונה זו בודאי חיבבה אותו עוד יותר על חבריו וחברותיו, אך כנראה היתה בעוכריו... זכרו של בחור מעולה זה לא יסוף מחבריו ומוריו".