נחום פרובר ז"ל

קורות חיים

בן חוה ומרדכי. נולד בי"ד באייר תרפ"ג (12.5.1911) ברוסיה ובהיותו בן שנתיים עלה עם אמו ארצה. הוא סיים את לימודיו בבית הספר היסודי "תחכמוני" ולאחר מכן למד בגמנסיה הרצליה. בגיל שש-עשרה נסע נחום ללונדון שם סיים את חוק לימודיו כמהנדס חשמל. בלונדון היה מפעילי הנוער הציוני ובקלוב הציוני הכיר את הנערה אותה נשא לאשה. בשנת 1935 חזר נחום יחד עם אשתו לארץ ועבד בטכניון בתפקידים מיוחדים בעניינים אקדמאיים וטכניים וכן עסק בתרגום מאמרים מדעים תעשיתיים כלליים. אחר עבד בחברת החשמל בחיפה. נחום היה אהוב ומכובד על כל יודעיו.

נחום התגייס לצי הבריטי בשנת 1941 והיה ממונה על פלוגת אנשי צי עבריים מארץ ישראל. בתחילת שרותו שרת בחיפה ואחר כך הועבר לאלכסנדריה ולפורט סעיד. במשך שנתיים שמש כמהנדס ימי וכן בתפקיד רשמי של קצין מקשר בין המלחים הארצישראליים ושלטונות הצי. נחום הגיע לדרגת לויטננט. במשך שנתיים אלו ידע נחום לרכוש את לב כל מי שבא עמו במגע - המלחים, החיילים, שלטונות הצי ואנשי הקהילה היהודית. תפקידו לא היה קל ; לאחר יום עבודה באניות הקדיש את הערב לעסקי ציבור. תמיד דאג לאחרים ומעט מאד לעצמו. נחום שפע מרץ ויוזמה ודאג לטיפוח האוירה בכל מקום אליו הגיע. תמיד היה מרצה ומדבר ומוצא אוזן קשבת בקרב היהודים בהם נפגש אי שם. נחום היה יהודי שלם בביתו ובצאתו בין חבריו במדים ובין אחיו האזרחים בנכר, וידע לשמור על יהדותו

גם בין אנשי המדים הנכרים. בפברואר 1945 נסע נחום לקהיר, להרצאתו של מ. שרתוק (שרת) בפני הקצינים המקשרים, ובדרכו חזרה ביום י"ט בשבט תש"ה (2.2.1945) התהפכה מכוניתו והוא נפצע אנושות. בדרך לבית החולים מת נחום מפצעיו. בלוויה הצבאית שנערכה בבית הקברות הצבאי הבריטי בפורט סעיד השתתפו רבים מהקהילה היהודית, אשר באו לחלוק כבוד אחרון לקצין הארצישראלי, היהודי הנאמן, הישר והחביב על כולם שפעל כה רבות למען המלחים והחיילים היהודים במצרים, ואשר נשא את דגל האומה בכבוד וגאוה. הניח אשה בהיריון, בן ובת. בנו שנולד שמונה ימים לאחר נפילתו נקרא על שמו.