סג"מ אדוארד לאונרד טרוין ז"ל

קורות חיים

בן משה ומלכה. נולד ב-27.10.1926 בניו-יורק. נתחנך כאמריקאי גמור, בלי כל זיקה ללאומיות יהודית. רק שברי מלים באידיש נשארו בפיו כזכר למורשת האבות. גמר בית-ספר תיכוני והשתלם בתעופה אזרחית. במלחמת-העולם השניה שירת בחיל-האויר האמריקני באירופה, ורשמיו המזעזעים מפגישתו עם שארית הפליטה היהודית שבמחנות-העקורים ומהאכזריות הגרמנית שפגעה בהם עוררו בו את רגש שותפות הדם והגורל עם אלה שהופקרו לטבח ולחרפה בשל היותם מחוסרי מדינה שתגן עליהם. מאז גמלה בו ההחלטה להילחם ולהקריב אפילו את חייו למען השגת מולדת ליהודים.

מששוחרר וחזר לאמריקה התקשר בחוזה לתשעה חדשים לשרת כמדריך אזרחי למכניקה ולהנדסה תעופתית בחיל-הכיבוש האמריקני ביפאן. בשל מזגו הטוב קנה לו שם ידידים רבים בצבא ובין התושבים; משפחת רופא-שיניים יפאני חיבבה אותו עד כדי כך, שהמשיכה בחליפת-מכתבים אתו גם לאחר צאתו משם וקיבלה על עצמה לשמור כמנהג יפאן את טקסי האזכרה בכל שנה ביום פטירתו, כנהוג לגבי בני-משפחה חביבים. כשגמר את שירותו ביפאן חזר להמשכת לימודיו באמריקה בדרגה גבוהה.

בשמעו על המלחמה בארץ-ישראל ועל המצב הקשה של ישראל בגלל היתרון האוירי של האויב חיפש ומצא בדרך המחתרת את הקשר והציע את שירותו לחיל-האויר הישראלי. לא שעה לתחנוני אמו ולאזהרותיה מפני הסכנה שבדבר ויצא לדרך עם קבוצת מתנדבים.

בטוסם לארץ נתפסו ונעצרו ברודוס ונשלחו חזרה דרך איטליה.

ברומא הוזהרו על-ידי השלטונות האמריקניים שלא להתערב במלחמת ישראל, שכן צפויים הם לעונש על הפרת חוק ה"אמברגו" ולהפסד אזרחותם האמריקנית. אחד מהחבורה התרשם מהאזהרה וחזר הביתה.

הנותרים נסעו לצ'כוסלובקיה ומשם הגיעו לארץ במטוסים שנרכשו לחיל-האויר הישראלי. כאן התמסר לשירות בהרכבת מטוסים ובתיקונם ובהדרכה בעבודות הטכניות, ותרם על-ידי כך תרומה רבת-ערך לחיל-האויר שלנו בראשית דרכו להשיב מהלומות לאויב.

בינתיים תכפו עליו המברקים מהבית בדבר התגברות המחלה של אמו.

ב-4.7.1948 הזמין מתל-אביב בטלפון אלחוטי את אביו בניו-יורק לשיחה אתו. כשהסביר לאביו את הדחיפות והחשיבות הגדולה שבעבודתו למען המולדת הישראלית, הסכים אביו שיישאר כאן והרגיע אותו בדבר מצב הבריאות של האם. סמוך להתחלת הפוגה ב', כשגמר את עבודתו והיה חופשי לשהות בתל-אביב, התנדב להשתתף בטיסה קרבית. נפגע מיריות האויב ונלקח לבית-החולים בחיפה. שכב נטול-הכרה עד יום המחרת ומת ב-19.7.1948 למחרת היום נקבר בחיפה. במכתב להוריו, שנמצא בכיסו מוכן למשלוח, הודיע, שמיד לאחר התחלת ההפוגה יחזור הביתה באניה הראשונה.