קורות חיים
בן אהרן וחוה. נולד ביום 12.10.1911 בוארשה בבית ציוני שומר-מסורת. למד בבית-ספר תיכוני. הוריו היו אנשי עמל ומהם למד לאהוב את העבודה. עוד בילדותו הצטרף לתנועת "גורדוניה" והיה ער לכל הנעשה בארץ. בעשותו בהכשרה נתקבל מברק ממרכז "החלוץ" כי פרצו מהומות בארץ ודרושים אנשים". לפני האסיפה רץ יצחק מחבר לחבר לשכנעם שיש לקבל החלטה פה אחד. ב- 1933 בא לחיפה. תחילה התהלך ללא עבודה וללא צל קורה, אך ידע להתלוצץ ולעודד את הזולת. משהכה שורש בארץ התמסר לחינוך הנוער. אירגן והדריך את הנוער ב"הפועל" ואחר-כך יסד את הסתדרות "גורדוניה". גילה תכונות חינוכיות, וביחוד - לב רחום ואוזן קשבת. חניכיו הרבים נשארו ידידיו עד יומו האחרון. היה פעיל ב"הסתדרות העובדים" ובמפא"י, בסניף "הפועל" ובפלוגת "הסדרן", ובשנים האחרונות - הרוח החיה בקבוצת הכדורגל. היה גם חבר ועדת השקל של הקרן הקיימת לישראל. עבד כמנהל במחלקת הנהלת החשבונות ב"סולל-בונה". עלה בעבודתו ונכונו לו עליות נוספות. זמן-מה שימש כמזכיר הטכני של ועד העובדים והיה לדברו של חלק גדול מחבריו וידע לבטא הלך-רוחם ומאוייהם. היה בו משהו שמשך אחריו חברים. נרתם לכל עבודה באופטימיות והאמין באפשרות הגשמה, ואמונה זו עורר בלב כל האנשים אשר באו עמו במגע. שפע מרץ בלתי-שכיח וכוח-עבודה לא-רגיל. בחיצוניותו היה כחוש, מהיר תנועה ומהיר דיבור, ובקרבו התנגחו מאויים חזקים של יצירה. מיום עלייתו היה חבר ה"הגנה".
ב- 1942 התגייס לצבאות הברית ושירת בגדוד המהנדסים המלכותיים, פלוגת "סולל-בונה". היה פעיל במחסן, בנאפ"י, בועד הפלוגה. נחל גם אכזבות. ברוב המקרים לא הטו את מרצו לאפיק יצירה ומרירות גדולה נצטברה בלבו. התמסר לעבודה בין הפליטים בטורינו (איטליה) ושם לקו כליותיו וכתוצאה מכך שוחרר מהצבא.
בשובו הביתה נרתם ביתר מרץ לעבודה ציבורית. בימי מלחמת השחרור היה פעיל בחזית העיר התחתית בחיפה, והשתתף כאפסנאי בשעת כיבוש חיפה וטירה. על אף מחלתו עשה לילות כימים בתפקידו ומסירותו זו זכתה להערכה. חברים ראו שכוחותיו אוזלים ושידלוהו כי יינפש קצת, והוא בשלו: "הזמן אינו מתאים לכך". בגלל העבודה המאומצת גברה מחלתו, שכב שלושה שבועות בבית-החולים "ברוכוב" באחוזה ומת ב- 28.8.1948 למחרת היום נקבר בחיפה. השאיר אשה, פנינה, ושני ילדים.