יוסף רוטבלט ז"ל

קורות חיים

יוסף רוטבלט נולד בכפר-תבור (מסחה) ביום ח' אלול תרע"ז (1.9.1917). אביו אהרון שמש אז מזכיר ומוכתר במושבה. בהיותו בן שנה וחדשיים מתה עליו אמו מינה ז"ל בגיל 23 שנה במחלת הקדחת האיספנית. מאורע זה פגע קשה בחינוך יוסף הרך. במשך 3-2 שבועות סבל מדלקת עיניים קשה ואח"כ חלה קשה מהרעלת קיבה וקדחת. הודות לטיפול הרב ולמסירות של דודתו, היא אחות אמו, התגבר הילד על המחלות שתקפו אותו והיה יפה ונחמד.

בחורף שנת 1918 עברו הוריו לטבריה. הם הקדישו מרץ רב לטיפוחו של הילד הרך ובראשית שנת תרפ"א נתקבל לגן הילדים.

היתמות והמחלות שעברו עליו עשו את "יוספלה" הקטן למפונק ועדין. מילדותו בלט באפיו השקט. יחד עם זה הצטיין בלימודיו ולא פיגר לעומת חבריו, אעפ"י שלא אהב לחזור על שעורים. לא פעם היה מדאיג את הוריו באדישות ובחוסר הסבלנות. אולם בהיותו תלמיד כתה ו' של בית-הספר העממי בטבריה נמשך לספורט הים והיה רץ בכל הזדמנות לים כנרת. כאן גילה אמביציה ויזמה, ובזמן קצר למד היטב את השחיה והתמסר לים. אהב מאד את הקריאה וביחוד ספרים בעלי תוכן היסוטרי או הקשורים עם נושאי הטבע.

היה אהוב על מוריו וחבריו בכיתה, אולם היה קשור עם חוג מצומצם של ידידים מהמעולים שבכיתה מבחינה אישית. השקט, הענווה והצניעות ואהבת האמת - אלו היו תכונותיו. ברם, ידע להתקומם והראה אומץ, עקשנות וקשי עורף במקרים רבים בביה"ס ומחוצה לו. בהשפעת הבית, שהיה בית-ועד לעניני פועלים בטבריה, נסתמנו ביוסף הקוים המיוחדים של נער, המשתייך לתנועת העבודה והיה מרביץ תורה זו לחבריו בביה"ס.

בחודש אב תרצ"א גמר את ביה"ס העממי בטבריה והוא אז בן 14 שנה. החלו ההכנות לכניסה לכתה ד' של ביה"ס הריאלי בחיפה. בפעם הראשונה נפרד יוסף מאביו ומדודתו המסורה ועבר לחיפה. המצב הכספי הקשה של אביו לא אפשר לו סידור רצוי. יוסף סודר במשפחת ידידים ובתנאים לא ביותר נוחים, ובכ"ז המשיך בהצלחה את למודיו.

בחיפה נתגלה לו הים הגדול, ובהדרכת מומחים מביה"ס נעשה בתקופה קצרה לשחיין וזכה בפרסים שונים בעד שחיה. היה גם חבר בתנועת הצופים שע"י ביה"ס והיה מצטיין בספורט. גם בהיותו תלמיד ביה"ס הריאלי - נוסף להשפעת הבית - נמצא במחנה הנערים הקרובים להסתדרות והיה בין מבקרי מחנות העולים בחיפה, למרות האיסור החמור של ביה"ס. גם בביה"ס הריאלי היה אהוב על מוריו ותלמידי כיתתו והיה למופת ביושרו, צניעותו ואהבת זולתו.

בראשית תרצ"ד עבר יוסף לכתה ו' של ביה"ס. תקופת הגאות הכלכלית שררה אז בארץ, יוסף אז בן 16 שנה. הוא התחיל לפקפק בחשיבות המשכת הלימודים. הטרגדיה של יהדות גרמניה עם עלות היטלר לשלטון, זרם העליה ומירוץ הבנין בארץ הזקוק לידים עובדות - כל אלה פעלו קשה על נפש יוסף הרגיש וגזלו את מנוחתו. ברטט ופחד גילה את הרהוריו הקשים בפני הוריו. הרעיון שאין טעם בלמודים והמסקנה על עזיבת ביה"ס עלולים היו לגרום כאב וצער לאביו וביחוד לדודתו, שאדיר חפצה היה לראות את יוספלה מלומד, מחונך ומצויד בידיעות מספיקות למילוי תפקידי החיים. נלחם עם עצמו זמן רב עד שגלה את סודו להורים. לא הועילו ההסברות וההוכחות. במכתב הארוך להוריו הוא הביע את דעתו: 1) כי בדרך כלל מעטים ממבקרי ביה"ס מוכשרים וראויים לכך. הרוב הגדול לומד מתוך אונס ומקבל ציונים מספיקים ע"י הערמה וגניבת דעת המורים - אינו רוצה להיות בין הלומדים "בגניבת דעת". 2) עם ישראל עשיר באנשי מדע ורוח ואין להוסיף עליהם. 3) אינו יכול לראות בסבל משפחתו העמוסה חובות ולבזבז מכספם לשם חזון הדיפלומה. 4) הארץ זקוקה לידיים עובדות ואיך יבלה את זמנו ולא יטה שכם.

בפסח תרצ"ד בא לחג הפסח הביתה, לטבריה, עם הודעה נמרצת, כי לא ישוב יותר לביה"ס. הוא סירב בהחלט להשליט את לימודי השנה לשם תעודת 6 מחלקות בטענו, כי תעודה זו תשמש לו ולמשפחה מכשול בחיים. הוא השתמש בימי החופש שלפני חג הפסח וניסה לעבוד בבנין בית החרושת "תמציץ" שבמפרץ והעבודה משכה אותו.

בינתיים החליטה המשפחה לעבור לחיפה בקשר עם העברת מרכז "החקלאית". ניגשו לבנין בית בקרית-חיים. יוסף נכנס בכל מרצו לעבודה והשתתף בכל ענפי העבודה שבבנין. במשך תקופה קצרה נעשה לאחד הטפסנים של הקבלן גדעון והשתתף בהקמת בנינים רבים בחיפה והסביבה. אהב מאוד את העבודה וגם בימים שחש לא בטוב לא עזב את כלי העבודה. יחד עם התשוקה לעבודה שם לו למטרה לשחרר את אביו מסבל החובות הכבדים שרבצו עליו מחיסול בנין קודם בטבריה. הוא היה קשור מאד לבית, דאג את דאגותיו ונשא בעול כאחד הגדולים. למרות הצלחתו הרבה בעבודה ושכרו הגדול הצנע לכת בכל דרכיו. הוא לא החזיק ברשותו כל כספים ולהוצאתו היחידה, - מלבד הכלכלה, - התשלום לסיפריה וביקור בקולנוע, פנה להוריו.

בינואר 1935 קיבל פנקס הסתדרות בהיותו בגיל 17 שנה. לשמחת הנער לא היה גבול. באיזו הערצה וכבוד שלם את מיסיו והשתתף בכל המפעלים וגרם בזה להוריו עונג רב בהמשיכו את דרכו ברוח שאיוו לראותו.

חלם על הצטרפות לקבוצת נוער קרובה לרוחו לשם התיישבות בכפר. אבל חיכה לסיום המטרה שהציג לפניו: - לשלם בשכר עבודתו את החובות הרבים שהעיקו על משפחתו. במרץ 1938 נפסקה עבודתו אצל הקבלן וזה גרם לו צער רב.

מאז מאורעות 1936 נכנס לשורות הנוער, המכשיר את עצמו להגנת הנפש והרכוש היהודי והקדיש למטרה זו את כל זמנו ומרצו.

לקח חלק אקטיבי בהכנות לקראת העליה לחניתה. משש בבקר ועד שעה מאוחרת בלילה עסק בהדרכת חברים מעולי חניתה באיתות. הוא התקשר לנוער המעפיל ודרש בתוקף לצרפו למחנה הכובשים. בהתלהבות רבה הכין את עצמו לקראת כיבוש חניתה. הוא בילה בחניתה בליל ההתקפה ועמד בגבורה על משמרתו באיתות. נקרא לשוב למחרתו לקריה למלוי התפקידים, שהיה אחראי להם ומנעו ממנו את הסיפוק לעסוק מספר ימים בעבודת הכיבוש בחניתה.

אולם הוא נמשך לשם ועם התקדש החג אירגן את הבקור ב"שבי ציון" וחניתה לראות את ההישגים שהגיעו אליהם היובשים בשבועים שעברו ולבוא בדברים עם החברים הקשורים אתם באיתות.

נפל בדרכו חזרה מחניתה במארב שהוצב על ידי כנופיה ערבית ביום 15.4.1938.