סמל מנשה תורגמן ז"ל

קורות חיים

מנשה, בן משה ומזל, נולד ב-1 בינואר 1929 בתל-אביב. למד בבית-ספר עממי ואחר-כך סיים בהצלחה את לימודיו בבית-הספר המקצועי על שם מכס פיין. ב-1944 הצטרף ל"הגנה", התאמן בגדודי הנוער והועבר לחי"ש. בתחילת 1946 השתתף בקורס ממושך לסיירים, מקצוע שהיה חביב עליו ואשר הקנה לו את הכרת הארץ, וביחוד - הדרום והנגב. לרגל שליטתו בשפה הערבית נמסרו לו תפקידים מיוחדים ובהמלצת מטה חי"ש בתל-אביב עבר גם קורס ימי. בעל גוף מוצק, ישר וטוב-לב. תמיד נראה חיוך על שפתיו והיה הרוח החיה בחברה. אהב מוסיקה וניחן בשמיעה מוסיקלית. בתקופת המאבק השתתף בפעולות רבות: "ליל וינגייט", פעולות התקוה, נקמת דם רוצחי גן-האואי, ועוד. מיד עם הכרזת או"ם ב-29 בנובמבר 1947 התגייס לשירות מלא ומאז היו חייו קודש ללחימה על עצמאות ישראל. השתתף בהגנה על תל-אביב, עבר בהצטיינות קורס לסמלים ולמפקדי - כיתות קרביים. לקח חלק פעיל בפעולות סיור ביזור ותל-א-ריש ועמד בראש כיתה במבצע "נחשון" וליווי שתי השיירות הגדולות לירושלים. אחרי הקרב רב-הדמים על לטרון היה תפקידו של מנשה לאסוף את הפצועים הרבים. משם עבר לחטיבת "גבעתי". אימן אנשי גח"ל והשתתף בכיבוש הכפרים בדרום הארץ. היה גם בין אנשי המשורינים שעלו על הכפר קבאב ועם הסיירים בכבישי רמלה ולוד. עם פלישת המצרים לחם במחלקה הפורצת, שהתקיפה את עיראק א-סוידאן ובקרב הגדול על אשדוד. אחר-כך השתתף בכיבוש משלט מפורסם בנגב ובהחזקתו אל מול אש התותחים המצריים. עם הכרזת ההפוגה הועבר לנגבה, אימן שם נוער מאנשי גח"ל והתחבב עליהם מאד. עם התחדשות הקרבות מונה כמפקד-קטע והשתתף בסיורים, וב-11 ימי-ההכרעה שלאחר ההפוגה השתתף בכיבוש הכפר עיראק א-סוידאן, עבדיס, בית-עפה ומשלט אחד. בפעולה זו נפצע מפקד המחלקה ומנשה נטל על עצמו את הפיקוד וסיים את הקרב בהצלחה. בלילה האחרון שלפני ההפוגה השניה יצאה הפלוגה להתקפה כשזמר בפיה. מיד לאחר הנסיגה מהחזית, בה נפלו פצועים רבים, חזר ויצא בחצות הלילה לאסוף את הנשארים. באחת הפעולות נתקל בפצוע. חבשו בחולצתו, הביאו לנגבה. וכך הציל את חייו. עם הפעולות לפריצת הדרך אל הנגב הועבר למחלקה לתפקידים מיוחדים שהורכבה מבין "שועלי-שמשון". בקרב חוליקאת לקח מנשה בשבי שבויים מצריים וביניהם קצין. לאחר פריצת הדרך קיבל חופשה ל-24 שעות וביום בו חזר מחופשתו השתתף בהתקפה על משלטי המצרים החולשים על משטרת עיראק א-סוידאן. ליד גדרות-התיל נפגע ונפל ב-2.11.1948 וגופתו נשארה במקום. כעבור 8 חודשים נמצאה הגופה וביום י"ד בתמוז תש"ט (11.7.1949) הועברה לקבר ישראל בבית-הקברות בנחלת-יצחק.