סגן ראשון יאיר רוזנבלט ז"ל

קורות חיים

יאיר, בן יצחק ופנינה לבית טובולסקי, נולד בי"ז בניסן תרפ"ה במשק עין-חרוד. גדל ולמד בעין-חרוד בבית-הספר העממי והתיכון. עבד במכוורת, שראה אותה כענף-עבודתו הקבוע. בעל "ידי זהב" בעבודתו.

אחרי "השבת השחורה" ב-1946 היה מעצורי רפיח. ביוני 1947 התגייס לפלמ"ח, הגיע למחלקת הסיירים - מחלקת משמרות. עבר קורס מ"כ, ובראשית חורף תש"ח נשלח עם חבורה קטנה של אנשי פלמ"ח לעבודה כפועלים בנמל חיפה ועליהם הוטל לשמור (ובמקרים חמורים, גם בנשק הנסתר, שהחזיקו בשטח הנמל מתחת לחטמם של אנשי המשטרה הבריטית) על השקט והשלום בין העובדים הערבים והיהודים ועל רציפות העבודה הסדירה בטעינה, ובעיקר בפריקת המשלוחים החיוניים לישוב ובהורדת העולים מהאניות.

נאסר באשמת אחזקת נשק. הארוע הסתיים בתשלום קנס. השתתף עם פלוגת-הנמל בפעולות-נקם נגד הכפרים עין-ע'זאל ואיגזים. הועבר לגדוד הרביעי, של חטיבת "הראל" והועלה לדרגת מ"מ קרבי ואחר-כך לסגן מ"פ, גדל עם גידול המשימות.

השתתף בליווי שיירות לירושלים, בכיבוש רוב הכפרים בדרך לירושלים. אחרי הנסיגה מנבי-סמואל כשגופות רבים היו מוטלות יחד דוממות, מעטים היו מאנשי הפלוגה שעצרו כח לעמוד בכך. יאיר שהיה איתם בקרבות, עמד לידם כל הלילה ופניו הביעו כאב וגם הרבה כח! כעבור יום יצא לקרב קטמון.

לאחר כיבוש קטמון - היה גאה שאיש ממחלקתו לא נפגע. נאמן לעקרונותיו: "עיקר תפקידו של מפקד טוב - לתת לאנשיו אימון כזה שבקרב לא יפגעו". שעות רבות שקד יאיר, להתכונן ולהכין את אנשיו כראוי לפני כל קרב. השתתף, בפריצה להר-ציון ולעיר העתיקה. בימי המלחמה על העיר העתיקה, יצא באחד הימים, יחידי בסטן נגד מקלען ערבי שישב בשער ציון וגם בשעת פריצת השער ביצע פעולה אישית נגד הערבים בשער. התקומם נגד פקודת הנסיגה מן העיר העתיקה! ראה בכך אסון צבאי ולאומי והאמין ביכולתנו להחזיק שם מעמד. אחרי ניסיונות נואשים להסתער על השער עם כתתו, מול נשק אוטומטי - נוכח שאין לעבור וחזר.

הגיע בסיוריו אל משטרת לטרון המפורסמת. כ-100 מטר לפני המטרה השאיר את הכיתה וזחל בחשאי למשטרה והביא אינפורמציה מדויקת על הנעשה.

כשנשאל פעם "האינך מפחד?" ענה:"טיפש מי שחושב שקיים חייל שאינו מפחד. אמיץ הוא המפקד היודע לכבוש את פחדו, עד כדי להתעלם ממנו כליל בעצם הקרב."

נשא את דרגתו ואת אחריותו הגדולה בפשטות ובענווה טבעית ובנכונות להקרבה למען המטרה. קשריו העמוקים לטבע, למולדת, לנוף, לעבודה - דווקא הם, שנסכו בו את רוח הגבורה, את יכולת העמידה ואת כח המאבק על שחרור המולדת ועצמאות העם.

בהפוגה א' הדריך בקורס מ"כ, יצא לחופשה ובשובו לגדודו ביקר אצל דודו בתל-אביב. כשזה הביע לפניו את דעתו, שלמען המשכת ההפוגה כדאי לוותר על יפו וחלק מהנגב ועל ריבונות ישראל בירושלים, השיב לו יאיר: "לא נמסור שום דבר שכבשנו בדם חברינו; ירושלים תהיה עברית כולה, הנגב אף הוא יהיה שלנו, ובמלואו, וכן גם הגליל, ואם כבר עכשיו יתחילו בויתורים, הרי שכולנו נהיה אבודים".

השתתף במבצע "דני". בהתקפה על משלט בסביבת דיר-איוב, בחזית לטרון, חיפתה פלוגתו על נסיגת פלוגה אחרת. הוא הלך לבדו לסייר את השטח ולמצוא מחסה לפלוגה. האויב פתח עליו באש והוא עוד הספיק להזהיר את אנשיו ומיד אחר כך נפל - אור ליום ט' בתמוז תש"ח (16.7.1948). למחרת היום הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בעין חרוד.

זכרו הועלה בקובץ הזכרון "בנים" שמשק עין-חרוד הוציא לזכר חלליו. אחרי נופלו הועלה לדרגת סגן ראשון לפי פקודת המטכ"ל.