טוראי יעקב יוסט ז"ל

קורות חיים

יוסט יעקב בן דויד ומרים. נולד בי"ח באדר תר"ץ ביאסלו (מערב גליציה) אשר בפולין. בהיותו בן שלוש עלו הוריו לארץ-ישראל והתישבו בתל-אביב. למד בבית-הספר הדתי "תחכמוני", הצטרף לאיגוד-הספורט הדתי "אליצור" וממנו נכנס ל"הגנה" והקדיש הרבה מזמנו לאימונים בכל סוגי הנשק, לתרגילים ולמסעות. אחרי סיום בית-הספר העממי למד רדיו-טכניקה, עבר להשתלם במלאכת סדר-דפוס במכונת "לינוטיפ" ובסוף פנה ללמוד אלחוטאות, שיוכל לפעול בה גם בשירות ה"הגנה" ובינתים למד בגימנסיון-ערב והגיע עד מחלקה ז'. בקטעים מיומנו, מן התקופה ז' בכסלו תש"ד ועד ו' במרחשון תש"ח, משתקפת התפתחותו הרוחנית של נער לוהט באהבת המולדת, מוכן למסור את נפשו למען שחרורה, מסור להוריו וגם מוכן לוותר למענם על נטיות ושאיפות אישיות-פרטיות, אך לא על חובותיו למולדת שנטל עליו. על השתתפותו במבצע ביריה בי"א באדר תש"ו הוא כותב בין השאר: "אותנו בני הדור הצעיר, שלא טעמנו טעם עבדות, אי-אפשר לכלוא בגיטו. מלחמתנו בכל השטחים תימשך עד כי נשיג את מבוקשנו". התקשה למצוא את מקומו בחברה, כי לא השלים עם אורח החיים של הנוער העירוני ובמקום זה בחר להשקיע את עודף המרץ באיסוף בולים. היה אדוק בדת, אך הרגיש סלידה מהמפלגתיות הדתית, ומאידך גיסא התקשה למצוא את מקומו בנוער החלוצי הבלתי-דתי מתוך זיקה חיובית למסורת, אך תלה את תקותו בעתיד שיביא את הפתרון. העיקר שתהיה לנו מולדת חפשית, אף כי "בעד חופש משלמים בדם". ברשימותיו האחרונות התמרמר על הסכמת ההנהגה לתכנית החלוקה, המוציאה חלק גדול מן הארץ ואת ירושלים ממדינת ישראל, וביחוד התאכזב מהתנועות הדתיות, שגם הן ויתרו על ירושלים, אך לא התיאש בהאמינו, כי כל זה תלוי בנו וברצוננו, ו"אם אין אנו לנו - מי לנו ?" בראשית דצמבר 1947 התיצב מיד לשירות והשתתף בהגנת דרום תל- אביב, גבעת-הרצל, אבו-כביר, שכונת התקוה וכו'. רק לעתים רחוקות הרשה לעצמו ללון בבית. אך פעמים אחדות בשבוע היה סר הביתה לביקורי-הרגעה קצרים. וכך המשיך עד שנפל בהתקפה הגדולה על אבו- כביר ב-13.2.1948 הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בנחלת-יצחק.