בבית הספר הוא מן התלמידים הראשונים בכיתה. שקדן וקפדן. אך בבית הוא אוהב תעלולים ומתחבר בכל אל שני אחיו הגדולים. יחף, רק המכנסים לגופו, שותף הוא לכל מעשה משובה, דוהר בחצרות, מדלג על גדרות, מטפס על גבי צנורות הבתים ומפתיע אורחים דרך החלונות.
בשנות לימודיו האחרונות בביה"ס העממי נעשה שתקן ורציני. אותו זמן, והוא רק בן 11, הוא נכנס ל"צופים", - מתמסר לתנועה זו ושומר אמונים לה. למן היום שהובא שמה בידי אמו, אל מגדל המים בת"א, ועד יומו האחרון לרגלי מבצר נבי-יושע.
לאחר ביה"ס העירוני נכנס ללמוד בגמנסיה "הרצליה". מיד הוא מתבלט שם כנער עצמאי, מוכשר, היודע ללמוד, מיטיב לשרטט, לצייר ולשיר.
משתתף במקהלה ובנבחרת כדור הסל, אך מעולם לא התפאר וענוותו היתה טבעית. נטיות מיוחדות לו לטכניקה ואהבה לעבודות-יד. עם כל אלה ובלי שים לב להמלצת המכון לבחינה פסיכוטכנית, שעליו להמשיך בלימודיו בטכניון, אין בדעתו להמשיך בלימודים. אמנון איננו איש דברים, ובבית אין יודעים מהן תכניותיו. אך מעשיו מדברים בעדו: חוברות-הדרכה נושרות מחיקו. כל עתותיו נתונות לפעולות. ימי החופש והשבתות מוקדשים למחנות צופים, מחנות-עבודה וטיולים. לקיץ היה יוצא לעבודה בקיבוץ.
ככה נמשכו הימים, עד שבקיץ תש"ז יצאו חבריו להכשרה. מאז ניטלת מנוחתו ממנו. הוא המשיך באורח-חייו הקודם, אך כל הגיגיו היו נתונים לחבריו שבדפנה. והנה הגיע היום הגדול. מיד לאחר החגים, הצטרף אמנון אל חבריו. לבוש מכנסי-חקי וחולצה לבנה, ילקוטו על שכמו, יצא מבית הוריו, כדרך שהיה יוצא אל אחד הטיולים או מחנות העבודה, והוא שמח וטוב לב.
מכאן ואילך מצטרפים ימיו ומעשיו של אמנון עם מעשי חבריו, לעלילת-חיים גדולה. העובדה היפה והנעלה שבכל הפרשה הזו, היא, שהנערים הגבורים האלה לא נשתנו בקרב. אותה רוח הפשטות שציינה אותם כל הימים לטובה - לא סרה מעליהם. ארבעה חדשי קרבות עברו על אמנון. ובאחד מהם אף נפצע, אבל לביתו לא הודיע דבר. בכל מכתביו הביתה אין למצוא שורה אחת על הפעולות שעשה בהן. באיזו פשטות וענוה הוא כותב אל הוריו: "מצב הרוחות אצלנו מרומם מאד, כי סו"ס צעירים אנו ושוכחים את אשר מסביב. אין זאת אומרת שאת תפקידנו אנו שוכחים. לעת עתה הכל בסדר. העתונים מגזימים. בגליל שורר שקט, ובחולה - דגים דגים..."
משאלתו האחרונה היתה לקבל חופשה כדי להתראות עם הוריו, אחיו ואחיותיו. משאלתו זו לא נתמלאה. אמנון נשלח לקורס לדליה, ונעשה מ"כ בפלמ"ח. החופש נדחה לאחר הקורס, אך הוא נשלח הגלילה - ללא חופשה. בי"א ניסן התש"ח הוא יוצא עם חבריו החבלנים להתקפה על מבצר נבי-יושע - הקרב האבוד, שממנו לא חזר.