אמנון "אמונה", "קותי" יקותיאלי ז"ל

קורות חיים

בן יוסף ויהודית. נולד בי"ח באדר ב' תרפ"ט בירושלים. אביו-מבוני הישוב ויוזמי ה"מכביה", ואמו, בתו של עקיבא אריה ויס, מיסד "אחוזת-בית", היא תל-אביב. באוירה של קוממיות ועמידה גאה גדל הילד.

בטרם מלאו לו חמישה חודשים, פרצו מאורעות והתינוק הרך , שלא ידע עוד להגות "אמא ואבא" טעם טעמה של מציאות ארץ-ישראלית, היה זה מגעו הראשון עם כלי הנשק - כי משכבו שימש מחבוא לאקדוחו של אביו.

בקיץ תרפ"ט עזבו הוריו את שכונת קרית-משה בירושלים ועברו לתל-אביב. אמנון קיבל את חינוכו העממי בבית-הספר העירוני לבנים ע"ש אחד העם. התחבב על מוריו בשקדנותו ועל מכריו בערנותו ובפקחותו. תוך לימודיו בגימנסיה "הרצליה" התבלטו נטיותיו לטכניקה ועבודות-יד במקצועות הציור והשרטוט. היה מחונן בחוש מוסיקלי והשתתף במקהלת הגימנסיה "הרצליה". בשטח הספורט השתתף בנבחרת הכדורסל של גמנסיה "הרצליה".

מגיל 11 השתייך לתנועת "הצופים", ומאז היה פעיל בה גם כמדריך מסור בלב ונפש. בגיל צעיר מאד נכנס גם לשורות ה"הגנה". את עתות חופשתו מלימודיו בבית-הספר עשה בעבודה בקיבוצים.

לאחר סיימו את המחלקה הששית בגימנסיה "הרצליה" נאלץ ליטול חלק בעול פרנסת המשפחה . עבד בחברת החשמל ובו בזמן המשיך לימודיו בגימנסית-הערב "השכלה". אך, עיתותיו הפנויות וימי החופש - קודש היו לצופים. שנתיים ימים עבד בחברת החשמל, בודדים מחביריו ידעו לשם מה עשה זאת, ועמדו על היסוד המוסרי העמוק שהיה בצעד זה. היה בן מסור להוריו, בעל אופי שקט, נאמן לחבריו ופשוט ביחסיו והליכותיו איתם.

בבית כינוהו בשם החיבה "אמונה" ובפי חביריו בביה"ס והצופים נודע בשם "קותי", חביב היה על הכל. תמיד ראשון לכל טיול ומחנה. הוא היה הטייל והסייר הטוב, בקלות היה מגמא מרחקים, שואף אל המרחבים, אל שבילי השדות ואל משעולי ההרים, אל ערוצי הואדיות ואל צוקי הסלעים. ראשון לכל פעולה. זריז מוכשר ואמיץ. מבלי משים היו רואים בו תמיד את מי שעתיד להיות פלמ"חניק מעולה. בפשטות ביצע כל משימה שהוטלה עליו.

ברגעי התעלות, השתפכות הנפש היה מביע את רחשי ליבו בבהירות ובעמקות גם יחד, כעלם הכואב את כאב עמו, הנכסף למסור את עצמו ללא שיור למפעל המשחרר. כשיצאו חביריו להכשרה מגויסת בדפנה מיהר להצטרף אליהם. ערב יציאתו להכשרה הביע אמנון מתוך השתפכות נפש בלתי רגילה אצלו, את סיפוקו העמוק, שהוא מוצא בדרך זו שהחל ללכת בה. "... נפלאה היא ההרגשה שחייך אינם ריקים, שאתה מתמסר למפעל גדול התובע ממך הרבה ומעלה אותך ונותן תוכן לחייך..." כך סיים אז את דבריו.

מיד עם פרוץ מלחמת-השחרור התנדב ליחידת פלמ"ח, פלוגה א' בגדוד השלישי. ארבעה חדשים עשה בקרבות ובאחד מהם נפצע, אך העלים את הדבר מעיני בני-ביתו. נשלח לדליה לקורס מ"כ לאחר סיימו את הקורס נדחתה חופשתו והוא יצא עם כיתת חבלנים לפעולת-התקפה על מבצר נבי יושע, ושם נפל בקרב בי"א בניסן תש"ח (20.4.1948). הובא לקבורה בנבי-יושע ב-20.5.1948.