אלבום תמונות
אולי לא טוב אנו עושים בנסותנו לתאר דמות אדם ביד המצע קצר מהשתרע. אולי עוול הוא כל נסיון לתאר אנוש בקוים מטושטשים וקלושים ולקבוע תכנית נפשו במתכונת עמודים קצובה.
על כן, בבואי לספר על נמרוד, לא את נמרוד אציג לפניכם, אלא אותו צד בולט בו במיוחד, אותו צד שהיה בולט בו במיוחד, אותו קו שהיה יסוד נפשו - את עליזותו, את שמחת החיים הכנה, הטבעית, שהתרוננה בלבבו.
מובטחני, כי כל מי שהכיר את נמרוד, ולו אך זמן קצר, יזכרהו תמיד מחייך. כל מי ששמע אותו בשיחו יעלה על לבו את נועם מדברו ושנינותו, וכל מי שהרבה לשהות במחיצתו ידע לספר גם על צלילי המפוחית אשר לו, וקלות רגליו ברקדו.
נמרוד היה עלם חמודות. יפה תואר, בהיר עיניים ובעל לשון חדה ושנונה. ידוע ידע להתחבב על אנשים בזכות כשרונו להיות מבריק ומעניין בחברתם, ועם זאת - טבעי, פשוט ואפשר אף צנוע, לפי דרכו. כנות מבטו ונועם מדברו עשוהו חביב הנערות, ואילו מרצו השופע, כושרו כספורטאי ושנינות לשונו, העמידוהו במרכז חברתו.
נמרוד היה חביב הבנות. הוא רכש לבבות על נקלה וטבעי היה אילו עורר על עצמו את קנאת החברים, ואולי גם את תרעומתם. אבל לא כן היה.
איש רעות היה מטבע ברייתו, והיה מיטיב להתמצא בכל חברת אנשים... ב"ערבי הסניף" בלילי שבת, עת היינו מתכנסים במועדון הנוער העובד בכפר מל"ל, היה נמרוד הרוח החיה שבתכנית. בדיחות, חידודים, והעיקר - מפוחית. בנגינת הפולקה והקראקוויאק היה נמרוד מסחרר את החברים בריקוד סוער, תופס במתני נערה וחג עמה על פני הרצפה המאובקה, עד אשר ייעפו כל הזוגות ויפרשו מן המעגל והם נותרים לבדם, סובבים סחור וסחור. ואם ייעדר נמרוד מן המועדון, מסיבה זו או אחרת, יפשה השעמום במסובים ומישהו יקפוץ אז על אופניו וירכב לבקש את נמרוד ולהביאו אל החבריא, "חי או מת"...
בביה"ס גילה נמרוד גם כושרו כספורטאי. קל רגלים היה מאז ומתמיד וגופו זריז וגמיש. עד מהרה התבלט במשחקי הכדור ושכה לכתר "הספורטאי הטוב ביותר בבית הספר".
ובקרבות, בשעות ה"חמות" ביותר, לא עזבתו רוחו הטובה, והריהו משלח בם, בערבים, ביטויים עסיסיים שאין נשק יעיל מהם להרים את מצב רוחם של הלוחמים. וחברו, מנחם סופר, זוכר לו חסד זה ומספר לאמו על אותה "הבדיחה הטובה והקללה העסיסית" שבאה תמיד במועדה והיתה כסם מרפא ללבבות החרדים ולגופות היגעים. יודע מנחם ויודעים כל שאר חבריו, כי במות נמרוד, לא רק אדם יקר נפל, לא אך לוחם אמיץ אבד וזוג הורים שוכל, אלא חיים שבתו בלא עת, מאויים כמוסים ותשוקות טמירות כורתו בפסגתם, ולב אוהב וצהלת חדוה ורננה נדמו לעד...
אורי
מתוך "בזכותם" לבני כפר מל"ל והאזור
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח