אלבום תמונות
בחברת הנוער כינוהו בחיבה "אדום". חביב היה על כולם, על חבריו בחברת הנוער ועל החברים הותיקים, שאך הספיקו להכירו. חיש מהר השתחרר מאותות העבר - מתלאות מלחמת העולם והמחנות. זרק מאחורי גוו את זכרונות קפריסין, ונכנס רענן, עליז, מלא מרץ ושובבות נעורים לחיי החברה, לחיי הקיבוץ.
לבו הצעיר לא ניבא לו, כי כה מעטים יהיו ימי האושר שלו, והוא סימן לעצמו את דרכו בחיים - נכנס למקצוע הבנין וחלם להיות בנאי בישראל. שקד על לימודיו בחברה ושתה בצמא ממעינות הדעת. וכשהגיע יום המבחן, לבש רצינות והכרת אחריות, כאילו עולם ומלואו על כתפיו הצעירים. ליד המרגמה מילא את תפקידו עד תום. וביום האסון, כאשר עלה יחד עם אברמק על המוקש שקיפח את חייו הצעירים, הובא למקלט המרפאה בעודו בחיים. התייסר הנער ביסורים נוראים, אך כבש את כאבו בנפשו השסועה וביקש בשקט:"תנו לי למות". ואמנם, פצוע עד אין תקווה היה, וכל המאמצים להצילו עלו בתוהו. בשקט הוציא את נשמתו.
מתוך "קול נגבה"
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח