אלבום תמונות
אדום, אדום. מה אני יכול לכתוב עליך? הנך יושב כאן לפני בשערות ראשך האדומים ונמשיך הגדולים בפנים. האם עלי לשמוח או לבכות. למה הנך שותק. אין לי מה להגיד לך. אתמול או שלשום פגשתי אותך בתעלה. זרקנו את הרובים, התלוצצנו לרגע קט. איך הפגיזו אותו רגע ואיך הפציצו. אך האפ זה שינה במשהו את מצב רוחנו? יום הסתערות היה זה. אמרת לי שהיית נאלץ לקחת את פיקוד הקטע בידיך. לאיזה בחור נועז ואמיץ נהיית פתאום. בדעה אחת היינו, כי הגבורה איננה יותר ממליצה. אבל אני חייב להגיד ולהכריז בקול רם, שאתה הינך בחור זה בנגבה שאינו יודע פחד מהו. הסתכנת מאה אלך פעם. ורק נס שאז לא קרה לך כלום. למחרת יצאת להביא שלל, הבאת המון. גם שעון מצאת. יצאת עוד ועוד. פעם יצאנו יחד לגן והבאנו רובים ומרגמה עם פגזים. בליל ההפוגה התיישבנו כולנו בחצר. על החברה. שרנו, התלוצצנו, על חשבונך, על חשבוני ועוד ועוד...
אז נדברנו שבבוקר יוצאים לסביבת הבאר. שלשתנו. אברמק השלישי. קראת לי בבוקר, משנתי העירות אותי ואני לא הלכתי איתך.
אדום! אדום! מי פילל שלא תחזור מסיורך המורגל? מי פילל שעם סירובי נפרד לעולמים.
מותך הוא המחריד ביותר. כי הארץ סביבנו שקטה כבר. קולות התותחים נדמו. ואתה, אדום, שהמוות לא יכול להשיג אותך, הלכת בעצמך לחפש אותו. ומצאת אותו.
למעטים נתת לחדור לתוך תוכך. מעטים ידעו על חייך הסוערים והתוססים מבפנים ועל לבטיך הנפשיים.
לי לא היית סתם חבר. הרבה יותר מזה. אין מלים לביטוי חברות זו, שהיתה מושרשת בנו. הערבים בחדר האוכל. השחמט עד חצות הליל. שנת הצהרים והאיחורים ללימודים. לכל היינו שותפים.
וקמת בבוקר בהיר אחד ומצאת את מותך בעלותך על מוקש, שנועד לאויב, נגדו נלחמת. נפלו כבר מאתנו שני חברים טובים ויקרים, ואתה הרחבת את הפירצה. האוכל לשכוח אותם ואותך? לא! לא!
מנחם ק.
מתוך החוברת "בטרוף הסער"
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח