לא שיערתי כלל כי ביום מן הימים אצטרך לכתוב דברי קינה על בני, כי אינם. אם כי מיום שהתחלתי את חיי בארץ, לאחר מלחמת 1914-18, כחייל משוחרר של הגדוד העברי, ממתנדבי ארצות-הברית, ידעתי מה הארץ הזאת דורשת ממני. המחשבה כי הגנת הארץ היא ענין הזולת רחקה ממני, כשם שזרה היתה גם לילדי.
הבן הבכור נולד שנתיים אחר שהעתקנו את מושבנו מבן-שמן לכפר נהלל שהיה אז בתחילת בנייתו. עבודה מפרכת, מאורעות והגנה - אלה היו מנת חלקנו. ועמדנו בכך בכבוד. וכך חינכנו גם את בנינו, להמשיך ולא להרתע מפני האויב, העמל והמכשולים.
חמלה (מנחם) נולד בחורף 1924. חורף קשה היה, גשמי זעף סערו אותו יום. כעין אות היה זה לתכונת חייו הגועשת. נשמה סוערת היתה בו בילדותו, מלא חיים ופעלתנות היה בנערותו; מרץ, יזמה והתלהבות ליווהו בהתבגרו. טרם הגיע ליציבות, והנה נקפד פתיל חייו.
שנת ההתגייסות לבריגדה מוצאת אותו יחד עם שאר ילדי נהלל בשורות המתנדבים למלחמת העם. כתום המלחמה חזר הביתה אל הוריו, אל רעיית נעוריו והוא מתחיל לרקום את החלום להקים בית בישראל. ושוב פרעות, ושוב מאורעות... מלחמה לחיים ולמוות.
וחמלה עזב את ביתו המסודר, את אשת נעוריו ובתו הפעוטה בת חדשים מספר; ימים כלילות עשה בשורות הראשונות של המערכה. עם מעטים מחבריו יצאו לנתק דרכי תחבורה, לפוצץ גשרים ונשקם דל עד מאד. רק רמוני יד בחגורתם, כי נשק אחר טרם הגיע.
אכן עוד לפני שהתלקחה מלחמתנו, מלחמת השחרור, כבר נמצאו ילדי בתוך מסגרת ההגנה. ילינקה בפלמ"ח וחמלה, הבכור, מדריך בהגנה וחבר המטה של שכונת המפרץ בחיפה. מחצבות סולל-בונה תקועים היו בתחום הפורעים, אנשי בלד א'שיך, ובימים הקשים ביותר הועבר לשם חמלה עם קבוצתו, בחורים מהקריות, אמיצי-לב כמוהו. בימים שאחד מקיבוצי הספר יצא לחרוש אדמתו הגובלת עם אדמת הכפר שפעמר התנפלו הערבים עליה ורצחו שנים מהחורשים. והנה הועבר חמלה לשם, להבטחת
הנקודה. משנודע לנו כי שם הוא, רצנו אנו, ההורים למשלט, שממול העיירה הערבית הפורעת, לראותו. חמלה ירד אלינו, אך היה מתוח ונרגש, כי אותה שעה הורגש כי ערבים מתקרבים למקום. הרגעתי אותו כי מיד אנו נוסעים משם. אך הוא, עם כל חיבתו אלינו, גער בנו על בואנו ודרש כי נסתלק מיד.
ושוב נשלח לאבטחת מעבר השיירות לנהריה. והוא הצליח לבצע פעולה זו ללא כל תקלה. כן נטל חלק חשוב בתפיסת השיירה הערבית על-יד הקריות, שהסיעה נשק וחומר מפוצץ רב לחיפה. לולא זריזותו של חמלה ותפיסתו המהירה היו ראש הכנופיה ואנשיו מגיעים לחיפה עם כל הנשק.
אכן, גם כאן, כמו במקומות רבים אחרים, פעל חמלה כחייל אלמוני, אשר ברוב המקרים זכותו באלמוניותו.
פועלי בתי הזיקוק מתפרעים, רוצחים עשרות יהודים - וחוזרים כמנצחים למאורות מבטחם. בכאב ובעלבון צורבים יצא עם חבריו לנקום נקמת הדם הטהור לתקוף את האויב בביתו - מצודתו. מלא גאוה חזר לבסיס, גא על הצלחת המשימה, אשר חלקו הפעיל רב בה מאד.
יחיעם בגליל המערבי נותקה מן הישוב. מספר מגיניה הצעירים -במצור היו. העזרה מוכרחה להגיע. יצאה שיירה להחיש תגבורת, ובתוכה, במשורין הראשון, "פורץ המחסומים" - חמלה. ובמשורין זה הוא מגיע עם מנין חברים, בהם הרוגים ופצועים, ליחיעם. מאחוריהם טבח איום באנשי השורה הנותרים - ואין מושיע - - -
כחדשיים ישב אז, עם הנצורים. ובשבתו במצור היה לרוח החיה בין חבריו לנשק. נועז היה, ויצא בראש חבריו, לפעולות בסביבה - מיקוש, חבלה, הטרדה.
עוד יסופר על עלילת-הגבורה של יחיעם. נתונים במצור משך חדשים, ישבו בתוך המבצר ההרוס קומץ נערים ונערות, מוקפים אלפי פורעים.
עצם קיומם היה תלוי במזון המצומצם ובמים במשורה אשר הוטלו אליהם מן האויר. תחמושת דלה וצרכי רפואה הגיעו באותה הדרך. החבילות שנזרקו נפלו לעתים מחוץ לגדר הנקודה בקרבת עמדות האויב. מעין תחרות של ספורט וגבורה היתה זו בין הצדדים האויבים: מי יזכה במצרכים היקרים. גם בזה עמדו למגינינו יזמתו ומרצו והעזתו של חמלה. בעזרת בודדים נועזים כמוהו אסף את החבילות ופחי המים.
עוד בהיותו במצור-יחיעם הגיעה אליו הבשורה האיומה שאחיו הצעיר והאהוב נפל בקרב נבי-יושע. מהומם נשאר באהלו עד שעות הערב, לא אבה הנחם, עד שהגיע זמן היציאה לפעולת לילה שלא היו "קופצים" עליה. ומאחר שבלעדיו היתה הפעולה נדחית, קם, מחה דמעותיו ובפקודה "אחרי" יצא - - -
המצב ביחיעם נעשה קשה ביותר, הוחלט להחליף את המגינים. הדרך לישוב הקרוב ביותר היתה בין קני האויב ששר בסביבה. המשמרת שבאה להחליפם, עוררה את תשומת לב האויב, והיציאה היתה מעכשיו מסוכנת עוד יותר. לחמלה נמסר התפקיד להוביל את השורה. שמונה שעות בליל חושך, בין ישובי שונאים עברו ללא תקלה. השורה הגיעה בשלום וחמלה בראשה. שעות מעטות של מנוחה, והנה החל מבצע שחרור הגליל המערבי. גם כאן הצטיין וזכה להערכה ולהערצה. על גבו נשא את חברו הפצוע מתוך האש, והעבירו למקום מבטחים - - -
רב היה חלקו בשחרור אכזיב.
הגדוד עובר לשערי "המשולש" הידוע. חמלה נמצא חיל טוב ומפקד טוב. מחלקתו מגיעה לנקודה הרחוקה ביותר בגזרה זו; מעבר לג'נין. והנה מכותר הגדוד ועזרה אין. המשלט שנכבש, נחרש ע"י פגזי תותחים. חלק גדול מן המטה נפגע וחמלה בתוכם. רסיס פגע בראשו והשתיק את הנפש הסוערת לעד. עצמותיו ועצמותיהם של כמה עשרות מחבריו נשארו בשדה הקטל, וגופותיהם טרף להתעללות פראי אדם וחיות השדה.
אבד לנו בן מסור ומוצלח, אבד החבר הטוב לחברת נעוריו. אבד אב ודואג ליתומתו הפעוטה, אשר המושג אב יהיה מעורפל בזכרונה לעד - - עד שתגיע להבנת דברי ימי עמה ומלחמותיו. היא לא תצטרך להתבייש באביה. כשם שגא הייתי בילדי בחייהם, כך במותם, ישאר זכרם נחמה כי לא לשוא נפלו - - -
שקטים יותר היו חייו של ילינקה (אליעזר). כן שקט היה באופיו, אך תקיף בדעותיו ובהשקפותיו. גם להוריו לא ויתר אם התנגשו דעותיהם בהשקפות הדור הנפלא הזה. כהה בצבע עורו, אך צח כשלג בנשמתו -היה ילינקה. נקי נפש. את השכלתו התיכונית קיבל בבית הספר הריאלי בחיפה ובבית הספר המקצועי ליד הטכניון. אך שאיפתו מאז היתה לחקלאות; לשם כך יצא להכשרה וקיוה לבנות משק חקלאי. בכאב התאונן על עזיבתנו את המושב האהוב עליו כל כך. אבק העיר לא דבק בו. בכפר ראה את עתידו ואת עתיד עמו.
ספורטאי היה מלידה. מיום שעמד בראש קבוצת "הפועל" לכדורסל לא הפסידה קבוצתו אף במשחק אחד. בראש הקבוצה לכדורסל, נשלח גם לפראג לחגיגות-הנוער ולא בייש את מולדתו. ופה בארץ - גביע אחר גביע הופיע בחדרו לאחר כל משחק ותחרות. "כוכב נפל" נאמר עליו במותו. בשובו מפראג ראה חובה לעצמו לעזור לאביו. ובעבודה חרוץ היה, זריז ודיקן. ידים נאות היו לו וזריזות במלאכתן. רק חודש היה במחיצתי ויצא להכשרה. רק חודש - להגדיל כאבי ולהרחיב פצעי בלכתו לבלי שוב.
מלחמת השחרור מצאה אותו בשורות הפלמ"ח. בין חבריו ראו בו אחד המוכשרים העתידים לתפוס מקום בפקוד הצבאי. בתור מ"כ נשלח לכמה פעולות בגליל העליון - עד אשר המבצע הנועז במבצר "נבי-יושע" שם קץ לחייו הצנועים. ונפל עם שאר חבריו לאסון, אשר גם הם כמוהו הקריבו חייהם בלי להסס ולשאול, מדוע?
חייו של ילינקה היו נוחים מחיי אחיו, אך מותו קשה, מר ונמהר יותר. נפצע בידו ולא עזב את המערכה, בהיותו אחראי למקלע ה"יקר". נפצע שנית בראשו, ונעזב לאנחות בשדה הקרב.
בחדשי המערכה התבגרתם לאין ערוך, כשם שזקנו אנו מיום נפילתכם. הלב מתפלץ על אבדן דור שלם של גבורים. לשוא נתור אחרי פניכם הצוהלים ביום חג הנצחון. עצמותיכם לא תרעדנה בגיל בתוך קברכם הצר, האפל. לא תחושו את הד התרועה במרחבי הגליל הקם לתחיה.
צר לי עליכם, ילדים. שאיפות נעלות היו לכם ולא זכיתם לראות בהגשמתם.
אבא
מתוך "לנופלים בנבי יושע"
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח