סרן מאיר חפץ ז"ל

קורות חיים

בן שמעיה ומרים. נולד בכ"ו בטבת תר"ף (17.1.1920) בריגה, לטביה. ראשית חינוכו הלאומי בגימנסיה עברית בריגה. בבית הוריו המשכילים ספג גם מרוח התרבות הרוסית והמערבית. בבאו לתל-אביב עם בית-אביו ב-1931 הוסיף ללמוד ולהתחנך להגשמה ציונית. עד 1937 למד בגימנסיה "נורדיה" ואחר-כך, למעלה משנה, בהכשרה של "המחנות העולים" בגבעת-ברנר. מבעד לענותנותו קרנה נפש של אדם-מעלה, כעדותם של אלה שהתרשמו ממנו במגעם אתו הן בהכשרה והן בעבודתו ב-3 שנים שלאחריה כמזכיר אגודת העתונאים בתל-אביב ואחר-כך כפקיד בבית-מסחר הספרים "יסוד". ל"הגנה" הצטרף ב-1936, וב-1940 נשא בגאון את ענשו על השתתפותו בהפגנה נגד "חוק הקרקעות" הבריטי. החובה להגן על הארץ ולהשתתף במלחמת-הנקם באויב בנאצי הניעתו להתגייס ל"באפס" בראשית 1942, וכחבר ועד הגדוד השתתף במלחמה בעד הזכות להנפת הדגל העברי בגדודים. אחר-כך שירת בבר גדה העברית מקירנאיקה עד לקרבות בצפון-איטליה. אחרי הנצחון שירת כמתורגמן לרוסית במפקדה בריטית גבוהה באוסטריה ואחר-כך במשרד החיפושים של ועדת-הפיקוח הבריטית בגרמניה. טיפל בעניני הצלת אחים באירופה וניהל בגרמניה משרד של "המרכז לגולה". אחרי שחרורו למד באוניברסיטה העברית היסטוריה כללית ועברית, מדעי החברה, כלכלה של המזרח התיכון וסטטיסטיקה. עזר בעריכה ובתרגום והשתתף בהכנת שני כרכים של כרבי ז'בוטינסקי להדפסה. עם פרוץ מלחמת-השחרור התגייס להגנה על ירושלים. במלחמת-העולם סירב להיות קצין, אך במלחמתנו הסכים לכך ונשלח לבית-ספר לקצינים ובשובו משם נתמנה לסמ"פ ואחר-כך מ"פ בגדוד "בית חורון". דאג לאנשיו וידע לחנכם ונהגם. בר-דעת ויפה ונפש, מפקד מוכשר ומסור להפליא. שמר תמיד גם בחיי הצבא על האדם שבו ובאחרים. נפל ביום 17.8.1948, בסופה של ההתקפה על אזור ארמון הנציב. נקבר בנחלת-יצחק ב-19.8.1948. משפחתו תרמה לזכרו סטיפנדיה לתלמיד שיצטיין באוניברסיטה העברית באחד המקצועות שהוא למד בהם. אחרי נפלו הועלה לדרגת סגן לפי פקודת מטכ"ל.